תוכן עניינים

1 . מבוא -.3-4
2 . ח"י: כבוד האדם וחירותו מול חוק המעצרים 5-7
3 . חוק המעצרים לגילגוליו –8-11
4 . הרקע לחקיקת חוק המעצרים החדש -..12-17
5. חוק המעצרים החדש – ומעצר עד תום ההליכים בפרט…18
6 . מעצר עד תום ההליכים – מתאוריה למציאות–19-20 7. נתונים סטטיסטיים .…21
8 . השוואה: מעצרים במדינות אחרות –22-23
9. הביקורת על החוק…… -..…..24
1 0. דיני המעצרים בישראל… …….24
1 1. סוף דבר………… .……-.
5
1 .         מבוא
בעקבות חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992
ארעה "המהפכה החוקתית".
ארעה תפנית חדשה בהיבט הדיוני ובהיבט המהותי, השינוי הדומיננטי שחל כתוצאה ממהפכה הוא העלאת מעמד ורמת זכויות האדם למעמד על – תוך הקניית מעמד של זכויות אדם למעמד חוקתי.
תפיסות עולם של מלומדים, שופטים ופסיקותיהם קיבלו תפנית שונה, ובנוסף – החוקים שחוקקו קיבלו פרשנות שונה.
שינוי משמעותי נוסף הוא בנושא זכויות האדם, שורת חוקי היסוד שנחקקה באותה שנה הביאה למצב שונה ואחר במדינתנו, עם זאת, יש לציין כי הפסיקה היא זו שסללה את הדרך לחוקי היסוד.
השינוי היה מהותי – חוקים ישנים פורשו ותוקנו על יסודות חוקי היסוד – מכוח סעיף "שמירת הדינים": חוקים חדשים נחקקו על אותה דרך ופסיקות בתי המשפט חוקקו ברוח חוקי היסוד.
ארבע שנים לאחר מכן חוקק החוק הפוגע ביותר בחוקי היסוד אשר הגיע לשלבי חקיקתו, והוא: "חוק המעצרים" החדש כמובן, הוא החוק הממחיש את הפגיעה הקשה בזכויות האדם.
מעצר הוא הפגיעה החמורה ביותר בזכות לחירות האדם – זכות המעוגנת בסעיף 5
לח"י: כבוד האדם וחירותו, הזכות לחירות הינה זכות חשובה במהותה, אחרי הזכות לחיים, עם זאת, יש לציין כי אין זכות מוחלטת.
גדולי המלומדים עמלו בכובד ראש בכדי ליצור חוק שוויוני – איזון בין אינטרס הציבור לזכויות הפרט, על מנת להפחית ככל שניתן פגיעה בזכויות האדם הנגרמת כתוצאה ממעצר, זהו קונפליקט עצום בכדי למצוא איזון שכזה, השאלה הינה: עד היכן זכויות האדם אל מול זכויות הציבור והקורבן? כיצד מאזנים? שהרי החוק מכריע לגבי זכויות האדם עוד בטרם הרשעתו, והרי, אדם נחשב כחף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.
האם ראוי לעצור אדם חף מפשע לחקירה עד לתום בירור החקירה? שאלה חשובה נוספת הינה, האם יש להבדיל בין חשוד או נאשם בעבירה קלה, בין חשוד הנאשם בעבירה חמורה יותר?
בסופו של דבר בשנת 1996 נחקק חוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק החדש") ונכנס לתוקף בשנת 1997.
מצד אחד, ניתן לראותו כחוק הגורם למהפיכה חוקתית אמיתית, שהרי הוא בא להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של האדם, ולשמור על צלם האנוש שלו, גם בהיותו מאחורי סורג ובריח, אפקטיבי ככל שניתן הוא פוגע כמה שפחות בזכויות האדם. השינוי המהותי שהביא החוק החדש הינו שוני בתפיסת החוק, לפיו בחוק המעצרים הקודם העיקר היה המעצר והחריג – השחרור, לא עוד, בחוק החדש ציווה המחוקק כי יש לבחון ראשית את השחרור ורק לאחר מכן – אם לא  תמצא חלופה הולמת – יש לבחון את המעצר, זהו שינוי מהותי ויסודי בתפיסה עצמה, מטרת החוק החדש כעת הינה לצמצם את הפגיעה בזכויות האדם למינימום, וניכר היה כי גולתה הנוסחה. ישנם מספר סוגי מעצר, ביניהם: מעצר ימים, מעצר מנהלי – כאשר אני אתמקד בעבודתי במעצר עד תום ההליכים.
עבודתי זו תכלול פסיקה, מאמרים וידע אישי, אבחן את נפקויותיו של החוק החדש.
בחרתי להתמקד בנושא "מעצר עד תום ההליכים", הלכה ומציאות והשלכות על האיזון של זכויות האדם למול אינטרס הציבור – שלומו ובטחונו, זאת אעשה על ידי מחקר השוואתי בין החוק הישן לבין החוק הנוכחי, אילו מרכיבים הוכנסו לחוק החדש, האם הוכנסו גם מרכיבים חדשים שלאו דווקא היטיבו עם זכויות האדם, אלא גרמו למצב הפוך וזכויות האדם נפגעו יותר.
שאלתי העיקרית בעבודתי זו הינה: האם החוק החדש בכלל ומעצר עד תום ההליכים בפרט פוגע או מגן על זכויות האדם והאם משרת את התכלית הראויה?
2 .         חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אל מול חוק המעצרים השאלה הגדולה ביותר שהתעוררה בשנת 1992 הינה: האם ארעה בשנה זו ה"מהפיכה החוקתית" בעקבות חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק היסוד:
חופש העיסוק?
בשאלה זו עסקו משפטנים ומלומדים רבים, בויכוח זה תופסים דיני המעצרים מקום נכבד, פסק הדין המנחה הינו גנימאת, אשר דן בפרשנות הוראותיו של חוק יסוד:
האדם וחירותו ועסק במעצרים.
פסקי דין מנחים נוספים הינם פסק דין זאדה ופסק דין צמח –  אשר עסקו במעצרים, בפסק דין צמח בוטלה הוראת חוק שקבעה הכנסת בשל סתירה בינה ובין חוק היסוד.
בפסקי הדין המנחים הללו, אשר נדונו בביהמ"ש העליון התעוררו שאלות חוקתיות רבות, וכולן דנות בשאלות מתחום המעצרים.
הניגוד בין הזכויות החוקתיות לדיני המעצרים, הינו טבעי, דיני המעצרים – כמו במשפט הדיוני הפלילי כולו – מסמיכים את הרשויות לפגוע במקרים מסוימים בזכות החשובה ביותר – זכות החירות.
אין מחלוקת כי הזכות לחרות ממעצר עוגנה במפורש בסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך גם בחוקות של מדינות אחרות כגון: התיקון הרביעי והשמיני לחוקה האמריקאית, סעיף 7-9 לצ'ארטר הקנדי, סעיף 5 לאמנה האירופאית להגנת זכויות אדם וחירויות היסוד וכן Body of principles for the protection of all persons under any form of imprisonment אשר אושרו על ידי עצרת האו"ם בהחלטה 43/173 מיום 9.2.1988 וכך הוא מימים ימימה.
בישראל, במשפט הפלילי הדיוני בכלל ובדיני המעצרים בפרט  אכן ארעה "מהפיכה חוקתית" עם חקיקת חוק יסוד, כבוד האדם וחירותו.
–..

1 1.       סוף דבר חשוב בעיני לזכור ולהזכיר כי הליקויים הרבים נעוצים באופן עיקבי, במגבלות פיננסיות.
גם עיבוי מיידי של מערכות המשפט עשוי להסיר אחת מאבני הנגף , אך אלו המסתפקים בהכרזות על אופטימום ללא בחינת המציאות הרי הם בבחינת 'טומנים ראש בחול'.
לטעמי, יש ליישב את המציאות עם האידיאל, לכל הפחות עד שתהא ידינו משגת ליותר מכך.
אין הדבר פירושו פגיעה הכרחית במסגרת החוק. כך, אם תתמקד וועדה בהבטחת יעילותם של חלופות המעצר, הרי שיהיה בכך משום לענות במידה רבה על צרכי החקירה של המשטרה:
החשוד יהייה זמין לעדות והמגבלות המוטלות עליו מכח החלופה יהיו עול מספיק על צווארו. באם לא תצלח כל ישועה מהסדר זה, תוכל במקביל המשטרה – במשך הזמן שיעבור – להקים תשתית ראייתית מוצקה מספיק אשר תצדיק מעצר במשמעותו הראויה – כאמצעי אחרון.
אין הדבר מצביע בהכרח על הארכה של תהליך החקירה. יש לאפשר השלמת שלבים אלו בתוך תקופה של מספר ימים.
אין ספק כי מתחייב כאן גם שינוי גישה של המשטרה. עליה להפנים נהלי עבודה מתאימים לחלופת המעצר, ולראייה נתוני המשטרה מניו-יורק . עד שניתן יהייה להעביר המערכות הנידונות אל השינויים המתחייבים. הגברת פיקוח על חלופות המעצר נראה לי אם כן המפתח לקידום מספר מהבעיות המתעוררות. לדעתי, יש מקום לקבל את המלצות המשטרה למעצר בכל מקרה של הפרת תנאי החלופה, תוך קביעת חריגים ספציפיים המחייבים ממקרים של נסיבות נדירות בלבד, פיקוח זה צריך לעמוד אל מול עייני בית המשפט, לפי הנחיות שראוי שייקבעו על ידי המחוקק, אין בעיני מישום הכבדה נוספת על בית המשפט, שכן, זה נושא ממילא סמכות רחבה כמפקח לכל תחום המעצרים כמתחייב מהחוק החדש. כמובן שאם יבחר המחוקק לומר את דברו, יהא עליו לפתור את הקשיים הסמנטיים העולים מן החוק, על אף הביקורת הרבה, יכולה מדינת ישראל להתגאות בדיני המעצרים הניצבים בחזית הפיתוחים החוקתיים בנושא זה, חוקי היסוד, ומעל הכל – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – אשר שינה בתחום זה יותר מבכל תחום אחר במדינה.
די אם נזכיר את התרומה הגדולה שתרם החוק לשימוש בחלופת המעצר, השינוי בתנאי המעצר ובאופן המכריע ביותר – הרמה הברורה (עד כמה שניתן בנסיבות כל מקרה ומקרה) של רף ה"ראיות לכאורה" הנדרש לצורך החלטה על מעצר עד תום ההליכים.
הביקורת לחוק עודנה נשמעת, וההיסטוריה מלמדת כי קולה עוד יישמע, למרות זאת, סבורה אני כי אותה היסטוריה בבואה לבחון את החוק בעוד מספר שנים, במבט לאחור – תחייך.  **ללא רשימה ביבליוגרפית