סמינריון: מעורבות בג"צ בנושאים מדיניים ביטחוניים סיכום כללי:
הנושא אותו אני מבקש לסקור בעבודה זו, הוא הלגיטימיות של התערבות בג"צ בנושאים מדיניים-‏בטחוניים בקביעת כללים אתיים מוסריים. אבדוק את הגדרתו של שלטון החוק (‏Rule of Law‏), אדון ‏בתשתית החוקית והחוקתית שבפעילות בג"צ, ה- 'חטאים הקדמונים' שהביאו אותנו למצב בו יש ‏לשופטי בג"צ דריסת רגל בתחומי עיסוק רבים ומגוונים שלכאורה רלוונטיים אך ורק למערכת ‏השלטונית. אבדוק את בסיסו של האקטיביזם המשפטי בישראל ואדון בהתערבות בג"צ בנושאים ‏מדיניים ביטחוניים, הן בסקירת האירועים המרכזיים בהם התערב בג"צ בצורה נכבדת והן בדיון על ‏הלגיטימיות של המעורבות, המביא לתוצאות שללא ספק עומדות בקנה אחד עם החוק הישראלי ‏והבינלאומי – אך לאו דווקא עומד בדרישות הביטחון שנקבעו בידי ממשלת ישראל. התנגשות קיימת בין ‏גישתו של נשיא ביהמ"ש בדימוס, אהרון ברק לפיה הכל שפיט וכי בית המשפט מוסמך לדון בכל סכסוך ‏‏- גם סכסוכים בעלי אופי בטחוני ופוליטי, לבין גישה הקוראת לשלול את סמכות ההתערבות של בג"צ ‏בהליכים שלטוניים.‏ תקציר:
בנייר זה נסקרות טענות שונות המעידות על הבעייתיות שבמעורבות בית המשפט העליון בהחלטות ‏מדיניות-בטחוניות ובחוסר הלגיטימיות הטמונה בהתערבות שכזו. עמדנו על כך שתקיעת טריזים ‏שיפוטיים בתהליכים בטחוניים ומדיניים שבסופם לא נמצאים שיקולים פיננסיים אלא חיי אדם, ‏מביאה לסכנה ליציבות מערכת המשפט והפרדת הרשויות.
הסכנה העומדת כיום בפתח לדעתי, היא ‏שהתנהלות זו של בג"צ תיצור סדק ב-'איזונים והבלמים' שבמערכת השלטונית, שיתרחב אט אט בשל ‏הרוח הגבית שבאמון הציבור הנמוך במערכת המשפט, ויביא בתוך זמן לא רב להפקעת סמכויות ‏בתחומים ספציפיים מבית המשפט העליון, לחקיקת חוקים שמטרתם עקיפתו של בג"צ ולריקון ‏מתוכן של מוסד חשוב זה.‏ מדינה דמוקרטית, לא כל שכן מדינה העומדת בפני בעיות קיומיות של ממש, חייבת לאפשר לעצמה ‏מערכת קבלת החלטות והוצאה שלהן לפועל בצורה זריזה ויעילה, ללא בלמים מרובים מדי. ואדגיש ‏שוב, ראוי כי יתערב בית המשפט העליון בהחלטות שלטוניות בנושאים בטחוניים ומדיניים כאשר יש ‏צורך של ממש להתערב ולשנות החלטות. התערבות גסה ושינויים תדירים, יביאו גם להססנות ‏ולחוסר החלטיות במדיניות של ממשלת ישראל ולטווח הארוך – להצרת צעדיו של בית המשפט העליון ‏על ידי חקיקה של הכנסת או למסלולים 'עוקפי בג"צ' שיפגמו בשלטון החוק וברצון לשקיפות עד כמה ‏שניתן אצל מקבלי ההחלטות.‏ תוכן עניינים- ‏(‏i‏)‏         מבוא
‏(‏ii‏)‏        שלטון החוק (‏Rule of Law‏)‏ ‏(‏iii‏)‏       מעורבות יתר של בית המשפט העליון – 'החטא הקדמון' והפתרון המצוי * העדר חוקה בישראל ‏(‏iv‏)‏       האקטיביזם המשפטי של בית המשפט העליון בישראל ‏(‏v‏)‏        התערבות בג"צ בנושאים מדיניים בטחוניים * גדר ההפרדה ‏ * נוהל שכן ‏ ‏(‏vi‏)‏       לגיטימיות התערבות בג"צ בנושאים מדיניים בטחוניים ‏(‏vii‏)‏      סוף דבר פסקה ראשונה:
תפקיד המשפט בחיי היום-יום מתחלק לשניים- פורמאלי ומהותי‏ ‏. בעוד שהצד הפורמאלי (‏rule by ‎law‏) עוסק בציות לחוקי המדינה והחלת החוקים, הצד המהותי (‏rule of law‎‏) בודק‎ ‎את‎ ‎תוכן‎ ‎החוק, ‏מחיל החלת נורמות וערכים ליברלים ומבצע שפיטה על פי אמות מוסר וצדק.‏ על הצד המהותי במשפט לוודא ולהבטיח שהמשפט לא ישמש 'כסות' בידי השלטון לעשות ככל העולה ‏על רוחו (שלף אף מדגים זאת באמצעות שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה), מחשש שהחוק ישרת את ‏המערכת כחלק מהאידיאולוגיה של השלטון ויהפוך לחלק מעולם התקנות והאיסורים. אחרי הכל- ‏החוק יוצר את הריטואל במדינה ‏. ואצלב האבל טוען כי לחוק יש משמעות של לגיטימציה, ולשלטון ‏החוק יש משמעות של הגנה על האזרח הקטן, בוודאי בעולם גלובאלי המושפע תדיר מתקשורת ‏בינלאומית, דעת קהל ועוד. במידה והלגיטימציה נשענת על מקור עצמאי אחד בלבד – הלגיטימציה ‏הופכת לסמכות אבסולוטית המזכירה דיקטטורה קלאסית.‏ ללא צד מהותי למשפט, כל מערכת יכולה לאבד את האיזון המתבקש, ואיזון זה אמור להגיע מכיוונה ‏של המערכת המשפטית שאמורה להתעמת עם השלטון, להעמיד אותו על טעויות וחריגות מהנורמות ‏המקובלות. דרך זו מקובלת במדינות דמוקרטיות רבות, אולם במדינות אלו נמנעת בדרך כלל המערכת ‏המשפטית מלהתעמת עם השלטון בכל הנוגע לנושאים פוליטיים ובטחוניים, כשהחשש הגדול הוא ‏מפעולה שלטונית שתביא לצמצום סמכויותיה של המערכת המשפטית.‏