1 .
הקדמה זכויות בכלל, וזכויות אדם בפרט, הן קונספט חדש ומהפכני יחסית בתולדות המחשבה המדינית והמשפטית של העולם המערבי : משחר ההיסטוריה, כוחניות האדם בשילוב נטייתו הטבעית לחיים משותפים בקהילה, הובילו לריכוז הכוח בידיים מועטות, ולהפקעתו, ברוב המקרים, מידי האדם והאישה הפשוטים. באופן מעניין, קהילות פוליטיות מדוכאות ומשוללות כוחות שאנו מכירים ומגנים כיום מחלקים שונים בעולם, היו מנת-חלקו העיקרית של המין האנושי משך זמן רב הרבה יותר מאשר קהילות חופשיות ומשוחררות.
מכאן, שמושג הזכות, המהווה את הבסיס המושגי הנורמטיבי להגדרת אותו מצב ערכי לגבי אדם וקהילה, אינו מובן מאליו כלל, ונתון במחלוקת קשה גם בימינו.
בסקירה קצרה זו, אנסה לעמוד על השינוי בתפיסת האדם והשלטון, המיוחס לתקופת הזמן סביב המאה ה-17 לספירה, שהקים את אותו בסיס נורמטיבי, ושממנו נבע גם המושג החמקמק והמטעה, שאנו מכירים כמושג הזכות.
אנסה לאפיין את הזכות באמצעות עימות של שלושה מההוגים המשמעותיים של אותה התקופה – גרוטיוס, הובס ולוק – בנוגע לשלוש שאלות מרכזיות : מהו בסיס ההצדקה הנורמטיבית לזכות; מהו הרקע הפוליטי והנסיבתי שהקיף והשפיע על פעילות ההוגה ותפיסת מושג הזכות; ולבסוף, במקרה של הובס ולוק – כיצד שימשה תפיסה זו השראה או בסיס לתיאוריה הפוליטית של ההוגה, כתוצאה מהתשובה לשתי השאלות הקודמות.