תוכן העניינים
מבוא –.2
רקע
היסטורי–
..2-3
דת אזרחית בישראל. …3
שינוים בדפוסיו של יום הזיכרון .4-5
סיכום –6
ביבליוגרפיה .7
מבוא
בכל  רחבי העולם מקובל לציין יומי הזיכרון לחללי המלחמות, וגם הנצחתם של אותם הימים, כמו בכל העולם, הדבר הנ"ל נהוג גם במדינת ישראל, ובא על ידי ביטוי, בין היתר, בערכת טקסי הזיכרון האזרחיים בבתי ספר. במדינת ישראל מאז הקמתה התמסד טקס יום הזיכרון קאנוני במערכת החינוך. בית הספר בתוך המערכת הזאת משחק תפקיד חשוב בכך שהוא מהווה "סוכן זיכרון מרכזי"  ותורם את חלקו לכינונה של הלאומיות הישראלית. לדבריה של עדנה לומסקי-פדר, "טקסי הזיכרון התפתחו כחלק מפולחן הנופלים והנצחת המלחמה, והם נתפסים בספרות כאחת הפרקטיקות המרכזיות בכינון מדינת הלאום ובהבניית הזיכרון החברתי".
(לומסקי-פדר, 2003). במילים אחרות: בתי ספר הינם בין האתרים החברתיים המרכזיים שבהם לומדים את הערכים בהתאם לנורמות חברתיות, דהיינו, בהתאם להגדרות תרבותיות.       עבודה זו עוסקת בניתוח שיוניים באפיונם של טקסי הזיכרון כלל ובערכתם בבתי ספר הישראלים פרט ובניסיון להבין מהו טבעם של אותם השינויים ומה הם הגורמים שהובילו אליהם. סיכום השימוש בטקסים למטרות חינוכיות הינו דבר מוכר לאורך ההיסטוריה של כל הדתות: טקסים כמו סדר פסח או מיסה של ימי ראשון אצל הנוצרים נועדו לאו-דווקא לליכוד המאמינים, אלא באמצעות האירועים הנ"ל ללמד אותם עיקרי האמונה. גם מדינת לאום המודרנית משתמשת בדיוק באותה פרקטיקה של הפצת האידיאולוגיה דרך הטקסים החדשים, שבהם היא מפיצה את "העיקרי האמונה" שלה. יש מכנים את התופעה הזאת כדת אזרחית.
             במקביל לשינויים שעוברת הדת האזרחית בישראל: מחברה עם קונסנזוס הציוני לחברה.
     למרות שהטקסים כאלה, ה"אותנטיים" נראים לפעמים כמנוגדים ומנותקים למדינה, אך למעשה, זה ש"טקסי אבל" גוברים בצורה מסוימת על טקסי זיכרון, מראה על התמורות במציאות הישראלית ואפילו מאחד את החברה בכך, שיוצר מכנה משותף רחב, שכולם ללא תלות בדרגא, עדה ומעמד יוכלו להזדהות איתו,כלומר,  "הטקס כביטוי של פטריוטיות מלכדת, למרות המחלקות האידיאולוגיות". (גלילי, 2005)