הפקולטה לאומנויות, החוג לתולדות האומנות תערוכות קבוצתיות באמנות ישראלית
2 011, פרוסמינריון עבודה פרוסמינריון האמן אבשלום עוקשי במסגרת קבוצת "אופקים חדשים" מבוא
שדה האומנות בתקופה שבין הקמת בית הספר בצלאל בירושלים בהנהלת בוריס ש"ץ ועד אמצע שנות הארבעים התאפיין כשדה תומך ומלווה לתהליכים הפוליטים שהתרחשו בתקופת היישובית. שדה האומנות נשלט ונותב על ידי עקרונות חוץ-אמנותיים. דבר אשר קיבל ביטוי בהסכמה עקרונית וקבלה של המצב הפוליטי כמצב של "בניית האומה" וכן ביטוי ויזואלי ביצירות וברמה הארגונית של שדה האומנות. ניתן לתאר את האידיאולוגיה הויזואלית הדומיננטית כ"ראיליסטית לאומית". כלומר, מבחינה צורנית סגנון זה מציג תיאור באמצעות צורות פיגורטיביות ומצד תוכנו הוא מציג משמעויות ופרשניות השאולות מההוויה הארצישראלית, באופן בו רצו לראות אותה בני התקופה. בישראל בה הפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד, קשה שלא להשתמש בה באומנות. כשם שהמדינה נאבקת בעיצוב דמותה ודרכי הבעה כך גם האומנות בת זמנה.
קבוצת אופקים חדשים הוקמה כזרם אלטרנטיבי לאומנות ה"ראיליסטית לאומית" ששלטה עד שנות הארבעים. הקבוצה ביקשה להתנגד ולהתבדל מהשדה הקיים, שהעדיף סגנון ריאליסטי לאומי המאופיין בקונקרטיות ופיגורטיביות. שאיפתם הייתה לחתור לעבר האומנות המודרנית שלטענתם הינה האומנות המופשטת.  את השינוי והחדשנות של אופקים חדשים ניתן לראות בבירור בהתפתחות האומנותית של אבשלום עוקשי. אבשלום עוקשי נולד בשנת 1916 בראשון לציון.  היה ממייסדי תנועת אופקים חדשים, שם ביטא את ה"אחר" מבחינה חברתית ואתנית בקבוצת הציירים, שכולה מורכבת מיוצאי מזרח אירופה. הוא כונה בחיבה "השחור", הן בשל מוצאו והן בשל הצבע השולט בציוריו, והוא היחיד מבין חברי הקבוצה שנולד בארץ, וכן היחיד שזכה לממש לחלוטין את השאיפות האמנותיות של הקבוצה: הפשטה מוחלטת ופנייה אל האמנות הבינלאומית כמקור השראה.
בסגנונו של עוקשי ניתן להבחין בקו מעגלי, בציוריו המוקדמים ניכרת הפיגורטיביות. והוא מעניק להם נופך מזרחי. ככל שהשנים מתקדמות מתפתח תהליך של הפשטה, בד בבד עם טונליות ההולכת ומתכהה דבר המעיד על כך שהצבע אצלו קשור   קשר אמיץ אל דרך הביטוי הציורית. עוקשי פונה לעבר משטחי צבע גדולים הפיגורטיביות נבלעת, והצבעים כהים ומחריפים לעתים עד כדי דיסהרמוניה. בחיבור זה אנסה לתאר כיצד, השפיע קבוצת אופקים חדשים על שינוי דרכו האומנותית של אבשלום עוקשי. המעבר של עוקשי מצורה ופיגורטיביות לסגנון מופשט וחופשי יותר, מבטא את התהליך שעבר בתוך הקבוצה.