האם נוקט בימ"ש שוויון בפסיקת פיצוי נזיקי בגין סרבנות גט בין גבר לאישה התמודדות עם סרבנות למתן גט על דרך של פיצוי בנזיקין. השאלה הנשאלת היא: האם קיים שוויון בבית המשפט בבואו לפסוק בין גבר סרבן לבין אישה סרבנית.
על פי החוק בישראל "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה. דהיינו, בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל יחול הדין האישי. עד לחרם דרבינו גרשום, רק הבעל יכול היה לגרש את האישה, אך מאז חרם דרבינו גרשום נקבע כי למתן גט חייבים לא רק את רצון הבעל אלא גם את רצון האישה על פי נתוני בתי הדין הרבניים , נכון לשנת 2009 ישנם כ- 180 נשים מסורבות גט וכ- 190 גברים מסורבי גט אשר רוצים להתגרש אך אינם יכולים לעשות כן.
מסורב/ת גט הוגדרו מי שתוך שנתיים מיום ההחלטה של בית הדין הרבני לתת גט, הבעל או האישה סירבו לעשות כן.
בשנת
2 000 החלו בתי המשפט להכיר באפשרות נשים לתבוע פיצוי בגין נזקים לא ממוניים בשנות העגינות. השופט מנחם הכהן קובע כי אין "חובת הזהירות" של בעל כלפי אשתו, אלא לאחר שביה"ד "חייב" את הבעל בגט. בשנת 2004 פסק –.
ציבורי,הגבלת חשבון בנק ועוד. מי שהוא אסיר, רשאי בית הדין לטיל עליו סנקציות מתוך מאסרו כגון מניעת חופשות , מניעת קנטינה מניעת ביקורים . בהינתן סנקציות אלה הקבועות בחוק, האם יש לתת פיצוי נזיקי למסורב/ת גט ?!!! ככל שניתן פיצוי נזיקי למסורב/ת  הגט, האם בימ"ש עושה שוויון בין הצדדים כאשר המסורב הוא גבר ופעם כאשר המסורבת היא אישה?. האם ייפסק פיצוי שווה עבור אותם ראשי נזק ? מה אם שולמו בתקופה זו מזונות אישה, גם אז יש חיוב בפיצוי נזיקי ??.שאלה חשובה אף יותר היא, האם הפיצויים שייקבעו לסרבן או ברבנית הגט יהיו מנותקים לחלוטין מכל החלטה ופסק דין של בד"ר?! האם יחויב בעל בפיצוי נזיקי לאשתו על אף שלא חויב בגט?
 פס"ד תמ"ש 19480/05 .
במקרה זה המדובר בתביעתה של פלונית נגד עזבונו של בעלה המנוח פלוני ז"ל. עניין זה נדון בבימ"ש למשפחה בכפר סבא (ייקרא להלן מקרה כפ"ס). במקרה זה הייתה התובעת מסורבת גט במשך 20 שנה . שנים שבהן סירב בעלה ליתן לה גט. במהלך חייה עם בעלה היא סבלה מנחת זרועו ומאיומיו ואף נזקקה לטיפול רפואי. האישה, לאחר שסבלה רבות הגישה תביעה לגירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. בית הדין הבהיר לבעל כי עליו לגרש את התובעת, הבעל סירב ולאחר דיונים ממושכים קבע בית הדין הרבני כי על הבעל לגרש את אשתו "גט פיטורין", חלפו להם כ- 20 שנה  והבעל עמד בסירובו ונפטר ואת רכושו הוריש בצוואתו לקרובי משפחתו תוך שהוא מנשל את התובעת ואת ילדיה מהרכוש. מכאן התובעת מבקשת מבימת המשפט לפסוק לה בין היתר כספים עבור נזקים שנגרמו לה בגין עגינותה(נזקי ממון) וכן נזקים לא ממוניים כפיצוי נזיקי על מעשי / מחדלי הנתבע בכל הקשור לעגינותה. בימ"ש קובע (בהסתמכו על תמ"ש
3 950/00), כי "הפגיעה באוטונומיה של האישה שהינה פועל יוצא מעיגונה על ידי בעלה – הינה לדעתי נזק בר פיצוי לפי פקנ"ז" ..