ממ"ן 14
1 .
שלבים בתגובת ההורים הוריו של גיא לא היו ערים לעובדה כי משהו לא תקין עם בנם גיא, לאחר שנדלקו אצלם נורות האזהרה, הם לקחו את הילד לאבחון שבסופו נמסר להם כי גיא סובל מ PDD . לאחר אבחנה זו שלדבריה של אימו של גיא "זו סתם הגדרה שהמציאו בכדי להרגיע הורים"  . קנתה אימו של גיא את הספר , יסודות הפסיכיאטריה , שם נוכחה למרבה הצער לגלות כי בנה עונה על מרבית הקריטריונים לאוטיזם. כאן הגיע השלב הראשון של ההלם והאבל שגרם לאימו של גיא לפרוץ בבכי למשך שעה. לדעתי, אימו של גיא עברה מהשלב הראשון לשלב הרביעי שכן, לא ניכר מהמשתמע כי הוריו של גיא  סרבו להשלים עם האבחנה כשלב שני , מהאמור מובן כי הסירוב הופיע אצלם לנוכח אי הגילוי האמיתי של הליקוי ממנו סובל גיא, מה שהביא את אימו לחקור ולקבל את העובדה  המצערת כי "ילד רגיל הוא לא יהיה" ובעקבות כך ממש לדלג לשלב הרביעי בו היא בחרה בשיטת טיפול מעשית ועניינית  התואמת למצבו של גיא.
התמודדות יומיומית פיזית וכלכלית ההתמודדות היומיומית בטיפולו של גיא היתה כרוכה בתחילה, בתכנית טיפול מלאה שכללה עשר שעות יומיות במשך שישה ימים רצופים עם סבב של שבעה מטפלים בעלות יקרה מאוד שהגיעה ל
1 4.000 ₪. בנוסף , ההורים הם עצמאים בתחומי עיסוקם ובשנתיים האחרונות הם נאלצו להשתמש בחסכונות שהיו להם בכדי לרכוש דירה ולהשקיע את הכסף בטיפולו של גיא. עקב השימוש בחסכונות הם נאלצים להתגורר בשכירות ובנוסף לכל העומס הכלכלי , גיא נזקק להשגחה קבועה בשל מצבו . דבר המערים קשיים נוספים על התמודדותם של הזוג הטרי. לא ניתן להתעלם מהקושי הרב שנערם על הורי גיא, אך מעז יצא מתוק והקושי בחיי הזוג חיזק את מערכת היחסים בניהם  דבר שוודאי מקל במעט על קשיי ההתמודדות שלהם עם המצב.
ההתמודדות של הזוג מול המשפחה ובפן החברתי עם לקותו של גיא נעשתה באופן גלוי וישיר. ההורים סיפרו לכולם על בעיתו של גיא. הסב קיבל את האבחנה בצורה קשה שקע לאבל עמוק ודי סרב לקבל את האבחנה , כשתסכול וכעס היו מנת חלקו עד שהגיע לשלב בו קיבל, הבין והתגבר.
היחסים עם חברי הזוג מעט התקררו בשל תפיסות שונות וסיבות כאלה ואחרות אבל גם מציאות זו חלפה והוריו של גיא השכילו להתמודד עם המצב. הם נשארו במקומות עבודתם …