סיכום קורס חשיבה הומניסטית ב'

תקציר העבודה

הומניסטית למבחן ימי הביניים 500-1500 העת החדשה/העידן המודרני 1500-2000 התאפיינו כתקופה דתית. הדמות הכי משמעותית היא אלוהים. התפיסה היא טרנסצנדנטית – עיקר המהות של העולם היא הגעה לעולם הבא. החיים בעולם הזה הם חסרי משמעות והם משמשים כפרוזדור לעולם הבא. אנשים פחדו פחד מוות מהגיהינום ומהשטן. הפילוסופים בימה"ב ניסו להוכיח את קיומו של אלוהים. 500-1000 – תקופת החשכה עם כיבוש רומא החלה נסיגה תרבותית. כל הידע שהצטבר ע"י הפילוסופים היווניים וכל אוצרות החוכמה הלכו ונשכחו. הידע הזעיר שנשאר נשמר בידי הכנסייה. מעט יודעים קרוא וכתוב, השכל מתרוקן ומתמלא באמונות תפלות. מקוריות נחשבה לדבר בלתי אפשרי, הידע הגיע לשיאו אצל הפילוסופים היווניים ולא ניתן היה לחדש שום דבר. אדם היה צריך להאמין בעיוורון לכתבים של הכנסייה.
הומור וצחוק נחשבו לדבר שלילי- אדם צריך להיות רציני.
1000-1500 – ימה"ב המאוחרים מפני שאנשים האמינו באמונות תפלות הם חשבו שה- 1.1.1000 יהיה יום הדין וחיו בפחדים נוראיים. כשהגיע היום וראו שלא קורה שום דבר מיוחד, האווירה התחילה להשתנות. אנשים מתחילים להאמין בשכל האנושי ומפסיקים להאמין שהאדם מטבעו חוטא. החלו להקים ערים, דרכים, קטדרלות, אוניברסיטאות. בניגוד לפילוסופים שחיו ביוון העתיקה ולא היו מחוייבים לשום דבר, הפילוסופים של ימה"ב האמינו שהאמת ניתנה. הם האמינו שאלוהים רצה שבני האדם ינסו להוכיח את הדת באמצעות שכלם. תחיה מחדש של התרבות הקלאסית אחרי תקופת החשכה של ימי הביניים. זוהי תקופה של שינויים גדולים וסכנות גדולות לאנושות. מצד אחד האנושות התפתחה מאוד, אך מצד שני אנו הורסים את כדה"א בקצב מסחרר. האנושות נמצאת במשבר גדול מאוד ולא ברור אם היא תמשיך לשרוד בדורות הבאים. קצב השינויים הולך ומתגבר, בעיקר בזכות הטכנולוגיה. מתחיל תהליך מואץ של חילון. השיא של התהליך מתרחש ב-1900 כשניטשה הכריז שאלוהים מת. האדם במרכז. אנשים מחפשים משמעות והשראה רוחנית וכל הידע עומד לרשותם, מה שלא היה קיים בעבר. התפיסה היא אימננטית – המהות של העולם נמצאת פה בתוך העולם. העולם הזה  הוא המוקד, ולא העולם הבא. מתפתח האינדיווידואליזם – כל אחד הוא המוקד של החיים של עצמו. הירושה שקיבלה העת החדשה מהתרבות הקלאסית היא היכולת להתבונן בעולם ולהקדיש חשיבה להבנת כל מה שמסביב.
בנוסף הידיעה שלעולם יש עולם חיצוני, עולם האידיאות, שהוא האמת ביחס לעולם.
בדרגה הגבוהה יש את אידיאה האידיאות, אחריה שאר האידיאות ואחריהם האובייקטיבים המוחשיים – ברגע שגילינו את הסדר בעולם, בעצם לקחנו חלק בהבנת התבוניות שבעולם.
אנו מגלים לאט לאט את האמת על העולם. בתהליך הזה אנו משתתפים במשהו שהוא הרבה יותר גדול מאיתנו. ההוויה התבונית חי ויוצר מכוח עצמו. גילוי האמת במורשת הדתית –התבוניות והמוסריות שטבועים בעולם בלתי תלויים באדם, אך הוא יכול לקחת בזה חלק אם הוא מחקה את אלוהים. האדם לוקח חלק באלוהות ככל שהוא מתקרב לדת ופועל על פי מנהגיה. הדרך אל האמת היא מסע מפרך גם כאן. בנצרות צריך להקדיש את החיים לישו, ולהקדיש אהבה כמו שישו גילה כלפי האדם.
התכלית של הכל הוא גאולת הנפש. בשביל להגיע אל האלוהות דרוש מאמץ, העשייה היא אינסופית, ואף פעם לא מגיעים באמת.
הרמב"ם (1134-1204) ספר הזוהר – גישת הקבלה (1280) …