ממ"ן 11 בקורס ירושלים לדורותיה – ציון 91
נושאים: פולחן זר בירושלים, חשיבותה של ירושלים בתקופת המקרא, אל עמראנה, המילוא שאלה 1
המקרא משבח את המלכים אסא, יואש וחזקיהו על פעולותיהם למיגור פולחן זר ביהודה ומכך אנו למדים על השפעות זרות של עמי הסביבה על אופי הפולחן ביהודה וכניסת אלמנטים נוכריים לבית-המקדש. האטיולוגיה המקראית תולה את הסיבות לפילוג הממלכה בחדירת פולחן זר עוד בימי שלמה (מלכים א יא, ז-ח) והכרונולוגיה שלו מראה כיצד ההתבוללות הדתית הייתה מעורבת במהלכים פוליטיים וקשרים מדיניים עם עמי הסביבה, בניהם קשרי נישואים עם בנות ממלכות שכנות ש"ייבאו" עימן השפעות זרות לתוך ירושלים.
  התנ"ך (ואף עדויות ארכיאולוגיות) מראה כי בני-ישראל לא היו "עם בדד ישכון" וכי הם היו נתונים להשפעות תרבותיות ודתיות של עמי הסביבה שנשלבו ביחסים הפוליטיים עימם.
מההתייחסות לאסא במלכים א טו, יא-יד אנו למדים כי בתקופה שקדמה לו נכחו בירושלים "גילולים" (אלילים) וכן פולחן האשרה אותו ניתן להסיק מההתייחסות לקדשים ולמפצלת (אולי פסל) הנושאת את שמה. גם פולחן הבעל התקיים בי-ם כפי שניתן ללמוד ממלכים ב יא, יח. כך נראה שבתקופות שונות נסדק המונותיאיזם של עם ישראל בהשפעת עמי הסביבה, ולבד מן האלים והפולחנים עצמם שחדרו לתרבות הדתית של יהודה וישראל חדרה גם התפיסה הפוליתיאיסטית לפיה אין סתירה בעבודת אלים שונים במקביל. כך פולחני אשרה ובעל לא החליפו את עבודת אלוהי אברהם ויצחק אלא נכנסו לצידה בקרב העם ובמוקד הפעילות הדתית- בית המקדש. כך נוצר מצב שמלכים שרצו ברפורמות דתיות נדרשו "לטהר" את הפעילות הדתית מהיסודות הדתיים שחדרו אליה, האקט הראשון המתבקש הוא אכיפת הדיבר "לא תעשה לך פסל…".