עבודה בדיני ראיות                                                                                                       08/05/2011
שנה ג', מסלול בוקר המשמעויות הראייתיות של שאלונים.
" בית המשפט או הרשם רשאי לפי בקשת בעל דין, ליתן לפי טופס 7 המרשה לו למסור לבעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, שאלון ערוך לפי טופס 8, ובלבד שיפרש בשולי השאלון מי מבעלי הדין האחרים נדרש להשיב עליו ועל איזו מן השאלות". תקנה 105
לתקסד"א. בעלי הדין הם אלה שיוזמים המצאת שאלונים ולא בית המשפט, וכאן באה לידי ביטוי הגישה האדוורסרית. כאשר הצד שכנגד מסרב לענות על השאלון, או עונה במידה חלקית, רשאי הצד השולח לפנות לבית המשפט בבקשה לחייב את הצד שכנגד לענות על השאלון. בית המשפט יפעיל שקול דעת רחב מאד, והרשות תינתן לשאלות שרלוונטיות לנושא השנוי במחלוקת.
מטרת השאלות היא לחדד את הנקודות  השנויות המחלוקת ולהשיג הודיות, בהנחה שבעל דין יאלץ לומר דבריו בתצהיר הוא יקפיד יותר בגרסתו. גילוי ידיעות בדרך של תשובות לשאלון נועד למטרה משולשת:
1.       קבלת אינפורמציה שתסייע למבקש בהוכחת טענותיו, או בסתירת עמדת יריבו.
2.       השגת הודאות מהיריב.
3.       לחסוך בדרך זו את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים.
על פי תקנה 107 לתקסד"א , הרשות למסור שאלון תינתן רק "לשאלות שהן לעניין הנדון". זוהי דרישת הרלוונטיות, דרישה זו מופיעה בתקנה 112 לתקסד"א העוסקת בגילוי מסמכים, ולפיה ניתן להורות לצד לגלות את המסמכים הנוגעים לעניין הנדון.
מבחן הרלוונטיות הוא מבחן רחב, אך יחד עם זאת יש להפעילו בזהירות על מנת שלא לפרוץ את גדר השאלות השנויות –