תקציר העבודה:
תורתו של הרש"ר הירש דרכו היחודית- פעילותו של הרש"ר הירש התמקדה בביסוס האורתודוקסיה, או כפי שכינוה "הניאו-אורתודוקסיה". ?? לא הבנתי את המשפט?? תנועת הרפורמה שנתקל בה לראשונה בעיר מולדתו, בהמבורג, שבה נפתח בית התפילה הרפורמי הראשון, ה"טמפל". מאורע זה היה בעל חשיבות מכרעת לדרכו בחיים. עיקר פעילותו התבצעה כשהיה רבה של פראנקפורט שם פיתח והגשים את תפיסת היהדות שלו במערכת החינוך שהקים על פי האידיאל שהוא טבע – "תלמוד תורה עם דרך ארץ" – על יסוד מאמרו של רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" (אבות פרק א' משנה ב') כפי שניתן להבין מההיסטוריה של הרש"ר הירש הוא חיזק מאוד את הדרך האורתודוקסית בתקופתו אשר הייתה נתונה למתקפה קשה בידי האקדמיה והרפורמה. הרש"ר הירש שם דגש על קיום ולימוד מצוות התורה והכווין בצורה ברורה מאוד לקיומה ולעשייתה אך דרכו הייתה מודרנית וחדשנית, ובאותה תקופה היה זה חידוש לשלב את שני הדברים הללו. דוגמא לכך ניתן ללמוד מזמן כהונתו בפרנקפורט בה כפי שציינתי הוא הוסיף חידושים עדכניים לאורתודוקסיות המסורתית. בית הכנסת נבנה בהדר רב וזימרה בו מקהלת גברים, בשחיטה הקפידו גם על היגיינה, ובעיקר, בבית הספר התיכון שולבו לימודי חול ולימודי קודש.
 הרש"ר הירש הרבה להתייחס לביקורת המקרא ועל כך מבוסס חלק ניכר מפירושו- ארחיב על כך בהמשך עבודתי.
יחסו לארץ ישראל- הרש"ר הירש ראה בארץ ישראל צורך ואמצעי לקיום המצוות התלויות בארץ, אך לא כמטרה בפני עצמה. על פי תורתו עם ישראל צריך לקיים את ייעודו בקרב העמים ולהיות אור לגויים, ולשם כך אין הוא זקוק למסגרות לאומיות כארץ וממלכה. רק כך יהיה באפשרותו להשפיע על העמים. וכך הוא כותב: "לכן נתנה לעם הזה ארץ ירושת נחלת וגם סדר ומשטר במדינה, אבל לא לשם תכלית ומטרה רק בתור אמצעי ויכולת למלאות את התורה ולכן התנאי האחד להצלחת ישראל בארץ אחוזתו הייתה רק 'שמירת התורה'" ( מתוך 'אגרות צפון' אגרת ח').
היחס לרעיון הלאומי ולבניין הארץ-   הרש"ר הירש התנגד נחרצות לרעיון בניין הארץ כמטרה לגאולת העם אפילו כארץ בצביון דתי. במכתב לרב צבי הירש קלישר מראשוני חובבי ציון, הוא יוצא נגד הרעיון במפורש, ואינו רואה בכך שום מצוה. גם בפירושו לסידור התפילה הוא תוקף את הרעיון הלאומי: "בשעה שמרד בר כוכבא בימי אדריאנוס הוכיח את עצמו כסטייה הרת-אסון, מצאו שזהו הזמן להזכיר לתודעה היהודית לעולמי עד את האזהרה, לעולם לא לנסות שוב בכוחות עצמם להקים את העצמאות הלאומית. אלא יש להניח עתיד לאומי זה לשקול דעת של הנהגת ה' לבדו".  פולמוס הפרדת הקהילות- כנאמר בפרק ההיסטוריה בשנת 1876 בהיותו ראש הקהילה בפרנקפורט עמד הרש"ר הירש בראש המערכה להפרדת קהילות האורתודוקסים המקהילות הרפורמיות. הוא השיג הישג חשוב בכך ששינה את החוק בגרמניה אשר ראה את כל קהילות היהודים כקהילות רפורמיות (בגלל היותם הרוב), ובכך נתן אוטונומיה דתית לקהילות האורתודוקסיות.  (לאכזבתו קם לו יריב אורתודוקסי חשוב, הרב זליגמן בר (יצחק דב) במברגר, רבה של קהילת וירצבורג שחלק על דעתו, וסבר שאם הקהילה הרפורמית תספק שירותים ראויים, אין סיבה לפרוש ממנה, ולהפך, יש חיוב הלכתי להישאר בה ולטפח את הכיוון האורתודוקסי. דעתו הובילה לכך שבפועל רבים מהאורתודוקסים סירבו לפרוש מקהילת האם בעקבות הרב הירש.) מעניין לראות שהרב הירש שהיה חדשני ופתוח להשכלה היה קיצוני ביותר בשאלת ההיפרדות מהרפורמים. לא רק זאת אלא שהוא אף התפלמס עם הרפורמה המתונה, החוג שהקים זכריה פרנקל שהיווה בסיס ליהדות הקונסרבטיבית. גם בנושא זה ניתן לראות את דרכו הייחודית- השילוב בין פתיחות ומודרנה בפן המחשבתי לבין שמרנות והחמרה בפן ההלכתי קהילתי.