דיני תחרויות

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , ,
ציון 100
שנת הגשה 2011
מספר מילים 1667
מספר מקורות 6

תקציר העבודה

א לבני, חוליית הציר בעימות, אין זכות בנכס ה"סופי" (בעלות במקרקעין), אלא רק זכות חוזית מול הבעלים של נכנס זה- מנהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י), ולמעשה "זכות שביושר".  יש לאפיין את החוזים שנכרתו ע"פ לשונם ותכליתם, וכן מתייחסים לסוג הנכס ולנסיבות (גנז, ברק, 5): נשוא העסקה בין בני לאורי-  המחאת זכויות במקרקעין לא רשומים "קניית זכויותיו של בני", ומכאן שלאורי התחייבות להמחאת זכויותיו של בני.  נשוא העסקה בין בני לגידי- אין כל מניעה שאדם יתחייב למכור זכויות בנכס שעדיין אינן נתונות לו עצמו. אם לא יצליח להקנותם, יהיה מפר חוזה (גנז, ברק, 8). האופן לבחון את ההוראה שתחול אינו טמון בעובדה שלבני יש זכות שביושר בלבד, אלא בבחינת מושא ההתחייבות: מחד, ניתן לגרוס כי בהיבט התוכני  העסקה בין בני לגידי יכולה להתפרש כהתחייבות לעסקה במקרקעין, ולכן יש להחיל את ס' 9 לחוק המקרקעין (להלן: חמ"ק).
מאידך, יש להתחשב גם בסוג המקרקעין: במקרקעין לא רשומים לא ניתן להשלים את הרישום, ולכן ביהמ"ש נוקט גישה פטרנליסטית, וכשכוונת הצדדים אינה חד-משמעית, יעדיף לפרש את העסקה כהעברת זכות חוזית ולא זכות במקרקעין, ולהחיל על העימות את ס' 12 עם ס'13(א) לחוק המיטלטלין (ברק, גנז, 9). שלב א': התחרות מתעוררת ב
5 .1 כאשר העסקה עם אורי ב10.1 עודנה בשלב חוזי כיוון שעד אז נחתם החוזה ונתקבלו …