להבין סרטים - מבוא לאומנות הקולנוע

תקציר העבודה

סיכום נושאי הקורס – להבין סרטים צילום:
שוטים- השוטים השונים מוגדרים ע"פ כמות החומר הנכללת בפריים. השוט אינו נקבע בהכרח ע"פ המרחק בין המצלמה לאובייקט המצולם שכן יש עדשות שמסוגלות לעוות מרחקים.
ישנם -6- קטגוריות יסודיות של שוטים:
1.                   צילום מרחוק מאוד (E.L.S) – מראה חלק גדול מזירת ההתרחשות, אם כולל בני אדם אז הם נראים קטנים מאוד, שימוש בסרטים אפיים: מערבונים, סרטי מלחה וכו'.
2.                   צילום מרחוק (L.S)- כולל את גוף האדם במלואו, מאפשר לראות הבעות פנים בולטות, שווה ערך פחות או יותר למרחק שבין הקהל לבימת תיאטרון.
3.                   צילום מלא (פול שוט) – כולל את גוף האדם במלואו מקצה לקצה של פריים.
4.                   צילום ממרחק בינוני (M.S) – כולל דמויות מהברכיים או המותניים ומעלה משמש להעברת תנועה ודיאלוגים, ולסצנות אקספוזיציה 5.                   צילום מקרוב (קלוז אפ) – מראה רק מעט ממקום ההתרחשות או בכלל לא, מתרכז באובייקט קטן יחסית, מגדיל את האובייקט – נוטה להאדיר את חשיבותם של הדברים ולתת להם משמעות סימלית.
6.                   צילום מקרוב מאוד (אקסטרים קלוז אפ) –  במקום להראות את כל הפרצוף מראים רק עיניים או פה.
7.                   דיפ פוקוס שוט – שוט במיקוד עמוק, צילום מרחוק הכולל בבת אחת אובייקטים הנמצאים בכל מישורי התמונה כך שכולם נמצאים בפוקוס.
הזווית: נקבעת ע"פ מיקום המצלמה ול"א ע"פ מיקום המצולם.
ישנם -5- זוויות יסודיות בקולנוע:
1.                   צילום ממעוף ציפור- הצילום בזווית מעל ראשינו, נושא הצילום עלול להיראות לא מוכר, מופשט, חסר חשיבות, נותן תחושה של גורליות. דוגמא: תקיפת הכפר הויאטנמי על ידי המסוקים בסרט אפוקליפסה עכשיו.
2.                   זווית גבוהה – מקנה לקהל תחושה של מבט כללי, משפילה את הדמות, מנמיכה את האובייקטים המצולמים ומורידה את חשיבותם.
3.                   צילום מגובה העין – הדמות באופן נייטראלי, מאפשר לצופים להחליט בעצמם איזה בני אדם מוצגים לפניהם.
4.                   זווית נמוכה- מעצימה את הדמות, מגביהה את האובייקט המצולם, בסציניות אלימות- מעבירה תחושה של בלבול ומבוכה, יעילה בהקניית תחושת אנכיות.
5.                   זווית עקומה – כרוכה בהטייה של המצלמה, האופק נוטה על צידו, משתמשים בה לשוטים של נקודת מבט, מבטאת עקמומיות בעולם האמיתי או בעולם של הדמות.
תאורה:
1.                   מקורות אור – כל מה שמפיץ אור על הסט – טבעי כמו שמש / ירח ומלאכותי – ספוטים פנסים ונרות. כשמסדרים תאורה על הסט יש צורך להאיר את הדמות משלושה מקורות אור:
·         אור מפתח (KEY LIGHT)– מספק את מירב התאורה. זהו האור העיקרי.
·        אור מילוי (FILL LIGHT) – נפטר מהצללים נמצא מצד הדמות.
·        אור אחורי (BACK LIGHT) – תפקידו להפריד את קווי המתאר של הדמות מהרקע.
דוגמא: סצנת ההחתמה של דיויד על ידי מוניקה, בה כביכול מוניקה הפכת את דיויד לילד אמיתי – ילד עם רגשות: במהלך ההחתמה השניים מוארים באור מפתח אחורי מה שמעניק להתליך אפקט שמימי. ברגעים מסויימי בתהליך, ישנו אור מפתח צידי היוצר מצב שבו דיויד מוצלל – אינו יודע מה הולך לקרות לו, ואילו מוניקה היא זו שמוארת, היא זו שיודעת מה יקרה כשהתהליך יסתיים.
2.                  סוגי תאורה :
א.      תאורה ניגודית– אור חזק ופסים דרמטים של חושך (טרגדיות מלודרמות).
ב.      תאורה גבוהה – תאורה בהירה ושווה ורק מעט צללים בולטים (קומדיה (מיוזקל).
ג.       תאורה עמומה – צללים מפוזרים ליצירת אווירה (סרטי מתח ובלשים).
ד.      אור עליון – יוצר הילה מעל ראש הדמות – משמעות של קדושה, טוב, יושר, מלאכיות.
ה.      אור צידי – יוצר חצי אור, חצי צל, מצב של קונפליקט..
ו.        אור תחתון – מעוות את הדמות, משמעות של אימה, עיוות..
ז.        אור אחורי – יוצר צללית, משמעות של מסתורין.
צבעים:
–          צבעים קרים: כחול, ירוק, סגול – מבטאים תחושה של שלווה, שקט, ריחוק.
–          צבעים חמים: אדום, כתום, צהוב – מבטאים תחושה של אלימות, גירוי, אגרסיביות.
–          צבעים עם משמעויות סימליות מתרבויות שונות: o       לבן – בתולין, שמלת כלה.
o       אדום – מין, שטן, זנות, נצרות.
דוגמאות: דיויד בוחן את מוניקה מכינה קפה: נעשה שימוש בצבעים אדומים ובצבעי תכלת: אדום מסמל חמימות ואהבה של ילד, תכלת מסמל את הריחוק של מוניקה מדיויד. שימוש מנוגד יוצר קונפליקט בין השניים.
בסרט אפוקליפסה עכשיו: סצנת מעוף המסוקים מאופיין בצבעים חמים.
הנוצריה בסרט המספריים של אדוארד, מאופיינת בגווני אדום בולטים, האדום הינו אחד הצבעים המובילים בנצרות הקתולית.
מיזסצנה:
מיקום האובייקטים וסידורם על גבי הפריים.
ישנם -משפטים- יסודות לניתוח המיזסצינה בשוט:
1.                   דומיננטה – לאן נמשכת העין תחילה ולמה, זהו האזור הבולט ביותר שמושך את תשומת לבנו. הדומיננטה יכולה להיות גם תנועה כששאר מרכיבי הפריים נייחים.
2.                   התאורה- גבוהה, עמומה, ניגודית בולטת.
3.                   מרחק המצלמה והשוט – סוג השוט, מרחק המצלמה מהפעולה.
4.                   זווית – גבוהה, נמוכה, בגובה העיניים.
5.                   צבע – צבע שולט, ניגודי צבעיים משמעותיים, מה הצבעים מסמלים.
6.                   עדשה – עיוות החומר המצולם, פירוש החומר המצולם.
7.                   קונטרסטים שונים – על מה מתעכבת עינו של הצופה לאחר הדומיננטה.
8.                   צפיפות –כמה מידע ויזואלי דחוס בתוך התמונה, מרקם ריק / צפוף, מידה מתונה / מרובה בפרטים.
9.                   קומפוזיציה – חלוקה וארגון של המרחב הדו ממדי, מאוזנת / לא מאוזנת. קומפוזיציה מאוזנת רומזת על איזון, יחסי כוחות שווים, קונפליקט בין שווים. דוגמא: סצנת ההחתמה של דיויד.
קומפוזיציה משולשת, בדרך כלל מאוזנת, רומזת על משולש יחסים, על יחסי גומלין בין שלושה אלמנטים ראשיים (חפצים או דמויות). דוגמא:
קומפוזיציה משולשת בין דיויד, מוניקה ומכונת הקפה אשר מדגישה את יחסי הגומלין בין השלושה: מוניקה אמיתית, מכונת הקפה היא רובוט, ודיויד נע בין אמיתי לרובוט.
קומפוזיציה מעגלית רומזת על ביטחון, סגירות.
10.               צורה:
ü      פתוחה – התמונה רומזת לכך שהיא רק "חלון" או חלק המבודד שרירותית מהסצינה. הסגנון בדרך כלל מובלע, נדמה שהעצמים והדמויות נמצאים במקומם במקרה, מדגישות טכניקות פשוטות לעין, יש פחות הדגשה של הפריים. בדרך כלל בסרטים מסוג זה הפעולה הדרמטית מובילה אל המצלמה. מבחינה פילוסופית תמונה פתוחה רומזת על חופש הבחירה של הדמות ועל אפשרויות רבות העומדות בפניה.
ü      סגורה- כל היסודות מאורגנים בקפדנות ושומרים על שיווי משקל. הסגנון מודע לעצמו, כל דבר שנמצא בפריים נבחר והועמד בקפידה, כל מה שנמצא מחוץ לפריים אינו רלוונטי, המצלמה בדרך כלל צופה את הפעולה הדרמטית, בדרך כלל עולה תחושה של גורל, נדמה שלא השחקנים מחליטים את ההחלטות החשובות, אלא שהמצלמה עושה זאת במקומם ומראש.
11.               מסגור – הדוק, רופף, האם לדמויות מקום לנוע בחופשיות או לא.
12.               עומק – מרחב טריטוריאלי: מכמה מישורים בנויה התמונה, האם הרקע או קדמת התמונה מפרשים את מה שקורה במישור האמצעי.
1 3.               הצבת הדמויות – איזה חלק של המרחב הממוסגר תופסות הדמויות: מרכז, חלק עליון, תחתון, שוליים ומדוע? מיקומה של דמות בחלק התחתון יכולה להעיד על כניעה, הפגעות, חוסר אונים – איזור זה מנוצל באופן סימלי לסכנה. מיקומה של דמות בחלק העליון יכולה להעיד על כוח, סמכות, כאילו שהדמות שולטת בכל מה שנמצא מתחתיה. מיקומה של דמות בשולי המסך מימין ומשמאל רומז בדרך כלל על חוסר חשיבות, או על חשיבות נמוכה ממה שמושך את תשומת הלב קודם.
14.               העמדת הדמויות ביחס למצלמה – לאיזה כיוון הן מסתכלות ביחס למצלמה: ü      צילום חזיתי מלא – הצילום האינטימי ביותר, הדמות מתבוננת בנו ומזמינה השתתפות ü      רבע סיבוב – אינטימיות ללא מעורבות רגשית ü      פרופיל – צילום מרוחק, הדמות לא מודעת לצילום ושקועה במחשבותיה ü      סיבוב של 3 רבעים – אלמונית מרוחקת יותר ודוחה את התעניינות הצופה, את יחסה האנטי חברותי.
ü      גב אל המצלמה – ניכור, הסתרה, נותן תחושה של "אנחנו רוצים לראות יותר".
משפטים.               הקרבה או ריחוק בין הדמויות (תבנית סמיכות):
אינטימיות – מרחק של קשר פיזי,  אהבה ורוך. כאשר מדובר בזרים, מדובר בחדירה למרחב האישי של הפרט.
אישית – שומר על הפרטיות אך לא מרחיק אחרים (בני משפחה ומכרים), מרחק השמור לידידים ולמכרים.
חברתית – מרחק פורמלי, קשרי עסקים ופגישות חברתיות לא מחייבות, זהו מרחק ידידותי אך רישמי..
ציבורית – פורמלי ומנותק, דמויות ציבוריות.
חשוב לזכור, שבעת ניתוח סצנה יש לנתח על פי משמעות עלילתית, דרמטית וסימלית.
תנועה:
קיניטיקה- כאשר המצלמה נייחת ומה שזז אלו האובייקטים שבפריים. התנועה יכולה להיות מופשטת או ריאלסטית:
קיניטיקה ריאלסטית – תנועה שיש לה ביסוס מציאותי: עלה נושר, דמעה זולגת וכו'…
קיניטיקה פורמליסטית – תנועה אומנותית כמו פנטומיה או ריקוד המביעה רעיון או סמל, למשל הריקוד בסרט "שיר אשיר בגשם".
תנועה כלפי מעלה- מתאימה לתנועה של העין כפי שהיא סורקת קומפוזיציה. רומזת לשאיפה, כוח וסמכות.
תנועה כלפי מטה – רומזת על צער, מוות, דיכאון וחולשה.
תנועה משמאל לימין – טבעית, כך העין למעשה סורקת תמונה.
תנועה מימין לשמאל – מתוחה.
תנועה מכוונת את המצלמה או ממנה – הצופה מזדהה עם עדשת המצלמה. התנועה כלפי הצופה היא בד"כ חזקה, מאוששת ומצביעה על ביטחון עצמי של הדמות. התקרבות יכולה להיתפס כאגריסיבית וחודרת למרחב האישי או להיפך תנועה מפתה וידידותית.
ישנם -7- שוטים בסיסיים של מצלמה נעה:
1.         פאן (PAN) – המשמעות היא שהמצלמה נעה על הציר בצורה אופקית כלומר ימינה או שמאלה 360 מעלות מנקודת מבט קבועה. נוטה להדגיש את אחדות המרחב ואת הקשר בין העצמים והאנשים הנמצאים בו.
SWISH PAN – תנועה ימינה או שמאלה במהירות גבוהה (סיבוב מהיר של המצלמה) – התמונות שמתקבלות מטושטשות, מקנה חיבור בין 2 סצינות ונותן דגש על הקשר בין האנשים והעצמים הנמצאים במרחב זה.
2.         טילט (TILT) – תנועות אנכיות של המצלמה למעלה או למטה. שומר על דמות מתנועעת בתוך הפריים, הדגשה של קשרים פסיכולוגיים, מציג נקודת מבט – דמות הסורקת סצינה מלמעלה למטה, צילום בגובה העין, הדמות המצולמת נראית פגיעה יותר.
3.         עגורן – צילומי דולי מהאוויר, העגורן יכול להרים ולהוריד את הצלם והמצלמה מן הסצינה ואליה ולנוע כמעט לכל כיוון.
4.         חצובת גלגלים (DOLLY) – המצלמה מוצבת על רכב נייד היכול להתקרב, להתרחק או לנוע לצד הנושא המצולם תוך כדי פעולה. מדגיש את חווית התנועה ואת המתח.
דולי אחורנית – יוצר גילוי והפתעה, המצלמה מגלה משהו שהיה קודם מחוץ לפריים.
דולי קדימה- מדגיש גילויים פסיכולוגיים – בהתקרבות איטית אל הדמות הבמאי מתקרב למשהו עקרוני, התנועה רומזת לקהל שהוא עומד לראות משהו חשוב. כאשר הדמות עם הפנים אלינו ויש דולי אחורה, אנו רואים את הבעת פניה ומזדהים עם מה שרואה. כאשר יש דולי קדימה והדמות עם הגב אלינו, אנו הולכים יחד עימה לראות את הנסתר.
5.         זום – לא מחייב תנועה של המצלמה אבל האפקט דומה מאוד. זום הוא צירוף מהיר של עדשות המאפשר למצלמה לעבור ממרחק קצר וזווית רחבה למצב טלפוטו ולהיפך. נותן תחושה של צלילה לתוך הסצינה או הישאבות ממנה. הזום נותן תחושה ש"תקעו לנו בפרצוף" את הסצינה או חלק ממנה.
6.         מצלמה מוחזקת ביד – קשה להתעלם מטלטולי המצלמה, השוטים נראים מחוספסים וקופצניים, משתמשים בהם לצילומי שוטים של נקודת מבט.
7.         צילום מהאוויר – צילום ממסוק כאשר אי אפשר להשתמש בעגורן, נותן תחושה של תנופה ושחרור, תחושה של גורל בלתי נמנע, תחושה של היסחפות לתוך התרחשויות שיצאו מכלל שליטה.
עיוותי תנועה מכניים:
1.                   אנימציה – בסיקוונס של אנימציה מצלמים כל פריים בנפרד ולא ברציפות של 24 פל"ש. דוגמא: כל סרטי האנימציה של וולט דיסני.
2.                   תנועה מואצת – בשלב הצילום מצלמים לאט יותר ומקרינים אותו במהירות רגילה – התוצאה תהיה שהתנועה תראה מאוד מהירה (שימושי בקומדיות, מכוניות, סוסים – יצירת אפקט של מכונה) דוגמא:
התפוז המכאני– הסצינה שאלכס שוכב עם שתי הבנות: המצלמה סטטית, שוט סיקוונס – סיקוונס שלם שמצולם בשוט אחד ללא עריכה. הסצנה באה לבטא שבשביל אלכס מין זו פעולה מכאנית קרה ונטולת רגש, המצלמה אדישה לסצנה (סובייקטיביזציה של המצלמה).
3.                   הילוך איטי – (SLOW MOTION) בשלב הצילום מצלמים מהיר יותר ומקרינים אותו במהירות רגילה – התוצאה תהיה שהתנועה תראה מאוד איטית. (שימושי בטרגדיות, מוות).
4 .                   היפוך תנועה / הילוך אחורי – צילום הפעולה בכיוון ההפוך, אירועים משתלשלים אחורנית (שימושי בחזרה לעבר, חזרה לשורשים, בדרך כלל מביע משמעות סימלית).
דוגמא לשילוב של היפוך תנועה + הילוך איטי: הקליפ של "אניגמה" return to innocence – "בחזרה לתמימות", רואים טבע, בעלי חיים, פעולות יומיומיות שנעשות ללא התערבות הקדמה וללא התערבות מכשירים אלקטרוניים.  ההילוך האחורי הופך את סדרי הטבע, חבושים שנסגרים וחוזרים לעץ, גלים של ים חוזרים אחורנית, עשן של מקטרת חוזר אליה, והכל בהילוך איטי שמוסיף רוך ומשמעות סימלית של גן עדן: אם היינו מחזירים את הגלגל אחורנית לעולם פשוט ותמים היינו נמצאים בגן עדן והייתה לנו שלווה. הקליפ מראה את יתרונות העולם ללא שילוב קדמה, ומדגיש זאת בהילוך אחורי: מה היה קורה אם, ומשלב הילוך איטי: שימו לב כמה יפה זה היה יכול להיות.