תרבות, תקשורת ופנאי בישראל – סיכום למבחן מאמר 1 – מבוא: פנאי, תרבות ותקשורת המונים (כ"ץ וינוביצקי 1999) – רצו להגדיר מהו פנאי ומדוע הוא חשוב. יש לנו יותר מידי זמן פנוי – חלק הפנאי תופס חלק גדול מחיינו.
4
השלכות של חשיבות חקר הפנאי –
1 .
היבט פוליטי – אדם שעסוק כל היום בעבודה אינו יכול להקדיש מזמנו לפוליטיקה, פנאי הוא חלק מהותי והכרחי לקיום החברה.
2.
היבט כלכלי – מייצרים מוצרים עבור הפנאי.
3.
היבט תקשורתי – התקשורת רבה על הפנאי שלנו, תעשיית הפרסום ואמצעי תקשורת ההמונים צריכים את הפנאי שלנו כדי להתקיים.
4. מבנה חברתי – חיי משפחה – הפנאי משפיע על המשפחה.
מה זה פנאי? זמן שבו אנו חופשיים כביכול לעשות מה שאנחנו רוצים, נעשה מתוך בחירה, מאפשר לאדם לבטא את צרכיו ואת נטיותיו. הפנאי מוגדר דרך היצע הפעילות שיש לנו – כל דבר שמסב לנו הנאה וסיפוק. עפ"י כ"ץ וינוביצקי – הפנאי הוא בעל מוגבלות, אין לו הגדרה אחת. פנאי זה מושג קצוב, יש לבדוק אותו בזיקה למושגים אחרים ולהבין אותו עפ"י קשרי גומלין – פנאי וזמן – הפנאי תלוי בזמן, לא יכול להתקיים ללא זמן.
הזמן הוא נדיר, קשה להשיגו – יש למקסם את הפנאי בתוך הזמן. כיצד אנשים עושים זאת?
אנשים דוחסים כמה שיותר בפחות זמן (מסעדות פאסט פוד).
פנאי וחברה – הפנאי מתכתב עם המבנה החברתי, בכל חברה יש איכות חיים שונה, לפנאי יש ערך חברתי, החברה מייצרת נורמה של צריכת הפנאי.
פנאי מול תקשורת – אמצעי התקשורת מסדירים את הפנאי. הפנאי משופע מאמצעי התקשורת.
פנאי הוא תלוי תרבות.
מאמר 2 – מחקר הפנאי בישראל – הקדמה משפחה וחברים – המחקר בוחן שינויים ערכיים בחברה הישראלית ביחס לניצול הפנאי ולתקצוב הזמן, המתבטאים בצריכת תקשורת ובהיבט הסמלי בתרבות. המחקר נערך ב-2 תקופות זמן – 1970 ו-1990, כלל
3 000 מרואיינים בראיון פנים אל מול פנים והכיל כ- 400 שאלות.
ממצאיו של המחקר ההשוואתי – משפחה וחברים אלה 2 אוריינטציות בהם אנו צורכים את הפנאי שלנו.
משפחה – כל צריכת פנאי בעלת זיקה לקולקטיב, מסורת, פטריוטיות, עם.
חברים – אוריינטציה אינדיבידואליסטית, דברים למען עצמי.
כל בילוי פנאי הוא משפחה או חברים.
1.
יציבות המשפחה – חלה ירידה קטנה.
2.
בילוי חברים – עלה מאוד, כמות הזמן הפנוי עלתה והזמן הנוסף הוקדש לפעילות חברים.
3.
מעמד התרבות הקאנונית – תרבות גבוהה, מעמדה נשחק וירד בשנות ה-90. הייתה ירדה בפנאי הנורמטיבי (פנאי שצורכים אותו כי חייבים, יש כללי טקס שצריך למלא, מגדיר את הזהות שלנו, פעילות פנאי שלא באמת בוחרים בה – קונצרט / אופרה). התרבות הקאנונית מזוהה עם התרבות הנורמטיבית. חלה עליה בפנאי הלא נורמטיבי – פנאי שאנו בוחרים את הבילוי שנעשה בו.
4.
ב-1990 כמות הפנאי עלתה, לטלוויזיה יש תפקיד יותר חשוב, היא לא מונעת מאנשים לבלות בחוץ, עוגן שמקשר את העם לקולקטיב.
5.
תרבות השבת – בשנות ה- 80 התקבל חוק להוסיף יום פנאי נוסף לציבור ע"מ לעודד אותו לצרוך תכנים תרבותיים. הוסיפו את יום השישי על מנת לשמור על זיקה דתית.
מאמר 3 – הקשר בין תרבות למערכות חברתיות (רוזנגראן 1986) – מציג
4 מערכות יחסים בין תרבות לחברה –
1 .
תלות הדדית – יש קשר הדוק ובלתי ניתן לניתוק בין תרבות לחברה. בכל פעילות נראה את ערכי החברה – לא ניתן להפריד בין תרבות לחברה.
2.
אוטונומיה מבנית – התרבות והחברה לא נפגשות, יש מבנים תרבותיים ומבנים חברתיים – לכל מבנה חברתי יש תרבות מוחלטת. ההפרדה בין תרבות לחברה היא מלאה. (למשל גיבורי תרבות כלכלית נמדדים לפי מדד העושר שלהם).
3.
המטריאליזם – ההוגה המרכזי הוא קרל מרקס, החברה מבוססת על מערכת של יחסי כוחות, ומי שיש לו את הכוח הוא זה שמכתיב את התרבות. התרבות כפופה לחברה, מחמיאה למי שהאליטות רוצים להחמיא.
4.
הגישה האידיאליסטית – עפ"י מקס וובר, התרבות משפיעה על החברה, קובעת מה יהיו הדברים שהחברה תפעל על פיהם.