תוכן עניינים:
מבוא
/ פתח דבר                                                                                            עמ'  3
מלחמת העצמאות:                                                                                         עמ' 4-8
2 .1
 רקע, תכנית החלוקה, תגובות ויישום התכנית                                                             2.2 מה קרה?, מה המשמעויות הטריטוריאליות, דמוגרפיות ופוליטיות?
מסקנות ודיון                                                                                              עמ' 9
ביבליוגרפיה                                                                                                 עמ'  10 מלחמת העצמאות – אירוע מכונן בסוגיית החלוקה מבוא
לא פעם נאמר כי ה-"מלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים" וכי "המלחמה היא אמצעי של המדיניות", אלו הם עמדות אשר פתחו מחלוקת ארוכה ורבת תהפוכות בשאלת היחס בין מדיניות למלחמה. מנקודת מבטו של בן גוריון השגת השלום הייתה בראש ובראשונה כורח מוסרי עליון המעוגן היטב במערכת הערכים של העם היהודי, אך גם הכרך מדיני לישראל שכלכלתה התהפכה על פיה. הנהלת הסוכנות היהודית בראשות דוד בן-גוריון פעלה בשני מישורים עוד טרם ההכרזה: התחום המשפטי הפורמלי – הקמת גופי ממשל לפי תקנות תוכנית האו"ם. ההכנות הלא פורמליות – כבר בדצמבר 1947 הוקמה "ועדת המצב" בראשותו של זאב שרף. הוועדה חולקה לשורה של וועדות מישנה, שהכינו כל אחת בתחומה את מוסדות המדינה שבדרך: כלכלה, חוץ, שלטון מקומי, ירושלים וכו'. (7) ההצלחה הייתה תוצאה של העובדה היסודית, שהיישוב היהודי המאורגן פעל מזה שלושה עשורים כמדינה בתוך מדינה בחסות הבריטים. נושאים שונים בחיי הציבור(חינוך, בריאות וכיו"ב) היו ממילא באחריות האוטונומיה היהודית בארץ ישראל ובקרב רבים היה המעבר ממנדט בריטי למדינה בבחינת המשך יותר מאשר שינוי. יחד עם זאת, ללא הכנות טכניות מתאימות לא היה אפשר להקים את המדינה בפועל כגוף ריבוני חי ומתפקד. בישראל של אז היא באה לידי ביטוי בעוצמה רבה בעת מלחמת העצמאות אשר לוותה במאבקים פנימיים רבים על עיצוב דמותה של המדינה (5, 7). מטרת עבודה זו היא לבחון האם, כיצד ועל בסיס מה, אפשר לראות במלחמת העצמאות אירוע מכונן דווקא בסוגיית החלוקה?.
ההנחה עליה מתבססת העבודה היא כי לאירועי מלחמת העצמאות הייתה השפעה מכוננת על סוגיית החלוקה, ומתוכה עולה ההשערה כי מדינות ערב אשר הגיעו מנקודת גאווה וחוזק מדיני נכשלו מול ההזדמנות אותה ידעו לנצל היהודים בהסתמך על השיקולים הבאים: לא להחמיץ שעה היסטורית זו שניתנה לעם היהודי, לא לאפשר מצב של חלל מדיני/פוליטי של תוהו ובוהו וליצור עובדות בשטח.
העבודה תסקור את אירועי מלחמת העצמאות משני היבטים: האחד – בצד היהודי מול ההיבט השני – מדינות ערב ולבסוף יוצגו המסקנות.          אירוע מכונן זה אירוע שבונה אותנו, חוויה חזקה מאוד ומעצבת, לדוגמא: צליבת ישו, השואה או על פי התורה, אירוע ברית בין הבתרים. אירוע זה נחשב כאירוע מכונן בחיי אבות האומה של עם ישראל, כיוון שבמעמד מלא מסתורין זה, התגלה אלוהים אל אברהם וכרת עמו ברית בה בישר לו שזרעו ישועבד בארץ זרה ולאחר מכן יירש את ארץ ישראל. תוכנה של הברית הוא הבטחת א"י לזרעו של אברהם, הראשונה מתוך סדרת הבטחות לאבות. עם ישראל אשר ב-משפטים0 השנים האחרונות היה עם ללא טריטוריה וללא מרכז פוליטי חיפש פתרון לבעיה היהודית. הפתרונות שעלו בקרב העם היהודי:
 1. התבוללות/המרת דת – טמיעה תרבותית.
2.
אוטונומיה, אבי הרעיון דובנוב (יהודים יקבלו בארצות מוצאם אוטונומיה תרבותית בשפת האידיש).
 3. מהפכנות, בעיקר בהצטרפות מסיבית של יהודים לתנועה הסוציאליסטית.
 4. טריטוריאליסטי, צמח אחרי הצעת אוגנדה. כל התיאוריות האלו איבדו את הרלוונטיות שלהן אחרי השואה. הפתרון היחידי שנותר רלוונטי הוא פתרון הציונות. רק הגירה יהודית לא"י התקיימה כאופציה ריאלית להמשך קיומו של העם היהודי. זאת בזכות העובדה שכבר הייתה פה "מדינה בדרך" ועל כן לא נכון לומר שמדינת ישראל קמה רק בגלל השואה אלא להיפך, כבר התקיימה כאן תשתית מוסרית, צבאית ומדינית.