ממ"ן
1 2

1 .א אכן לכאורה נראה כי בני האדם חושבים שמוסר ותועלת עצמית מנוגדים זה לזה.
ניתן לראות זאת       במיתוסים על עולם העסקים.       המיתוס הראשון: מיתוס הרווח, לפיו מטרת הפירמה היא למקסם את הרווח. לכאורה לא צריך מוסר       כי הוא מיותר. אמנם לפי הביקורת על כך (פרדוקס הרווח), פירמות שרודפות אחרי הרווח המיידי-       בטווח הארוך לא יצליחו ואפילו יסגרו.       המיתוס השני: עסקים כמשחק, לפיו העולם העסקי פועל ע"פ כללי משחק שקבע המחוקק. ברגע       שפעולה מסוימת מעוגנת בחוק, אין לדון במשמעות המוסרית שלה. הביקורת על כך היא שהחוק הוא       לא המינימום של המוסר ולא יכול לייתר אותו.
לדוגמא: גרמניה הנאצית.       המיתוס השלישי:  עסקים כג'ונגל, הגורס כי עולם העסקים פועל בתחרות חריפה. הביקורת על כך:       ההישרדות אינה חזות הכל. גם אם הישרדות הנה תנאי הכרחי לפעולת החברה, אין היא בשום פנים       עילת הקיום שלה. לאור זאת, לעניות דעתי, לא ניתן לנתק רווח ומוסר אחד מהשני.        ב. שכן, המחקר האמפירי מגלה לנו עובדה הפוכה. מסקנת החוקרים במשחק המיקוח האולטימטיבי, היא       שנורמות ההוגנות גוברות על נטיית הפרטים להרבות את תועלתם העצמית. ואכן בניסוי שערכו       החוקרים ((Guth et al. 1982, במקרים שניתנו הצעות של אי שוויון קיצוני (חלוקה של כסף 90       -10 ואף קיצוניות גדולה יותר), ברוב המקרים (83%) –