הגישה המצומצמת- במדע המדינה, טוענת כי פוליטיקה היא כל ההתנהלות במדינה – הזירה של הפוליטיקה היא המדינה.
הגישה הרחבה- טוענת כי שיח בין 2 אנשים הוא כבר פוליטיקה, לכל התנהלות בין 2 אנשים יש פוליטיקה בתוכה יחסי עוצמה בין 2 אנשים הינם דוגמא מצוינת לפוליטיקה.
המדינה נוגעת גם בסוגיות מדיניות וגם אישיות, ולכן שתי הגישות רלוונטיות. יש להתבונן בתופעות הציבוריות הקולקטיביות יותר וכיצד הן משפיעות על האינדיבידואל.
גישות אגרגטיביות – מאספות, מחברות הסוכן הפוליטי אינו רק האינדיבידואל – הוא יכול להיות גם מפלגות או קבוצות בזירה הפוליטית. כל אינדיבידואל הוא חופשי, אך פועל בתוך מבנה חברתי או מסגרת, מתוך הנסיבות הסוציו-אקונומיות או פוליטיות שלו שמגבילות אותו בצורה כזו או אחרת. גם אם אני אדם חופשי אני פועל מתוך המסגרת, מתוך המבנה החברתי שאני חי בו.
גם התרבות היא מקרה שפועלים בו מתוך נורמות מקובלות ולא נוהגים בה בחופשיות מוחלטת.
אנתוני גידינס (ANTHONY GIDDENS) – הוגה בריטי – מודל הסטרוקטורציה (STRUCTURATION) הסוכן הפוליטי תמיד פועל מתוך המבנה, מתוך המסגרת.
Agent ß à structure לסוג המשטר יש השפעה מאוד גדולה על הדפוסים החברתיים שיופעלו בחברה- בין דמוקרטי ללא דמוקרטי. פרלמנט, נשיא, משולב – לכל אחד יש השפעות שונות על הדפוסים החברתיים ועל הנורמות. פעולת הסוכן הפוליטי תמיד תהיה בהתאם לסוג המשטר המונהג במדינה, בזירה הפוליטית.
                                                אפיסטומולוגי                         אונטולוגי                                        נורמטיבי אונטולוגיה – תורת ה'יש', הנחנה בלי לראות או לוודא שדברים קיימים. בדיבור על הזירה הפוליטית אנחנו מניחים שיש מדינה. אנחנו מתייחסים לדברים מסוימים כאילו זה מובן מאליו שהם קיימים, ולפי זה מנתחים את המציאות.
אפיסטומולוגיה – תורת ההכרה – האופן שבו אנו יודעים את מה שאנחנו יודעים. מהם דפוסי הידע (אוניברסליים, שונים בין קבוצות תרבותיות שונות), האם הידע הוא תרבותי או אוניברסלי.
המישור האפיסטומולוגי משליך על המישור האונטולוגי- האופן שבו אנחנו יודעים דברים משפיע על ההנות שלנו ועל האספקטים שלנו על המציאות.
נורמטיביות – להתאים את המדעים החברתיים למדעי הטבע.
הנורמטיבי תמיד נמצא בכל הסתכלות שלנו על המציאות – לא ניתן לטעון לאובייקטיביות מלאה בהתבוננות על המציאות החברתית פוליטית. עצם כך שבחרנו לבחון היבט אחד ולא היבט אחר זה כבר אמירה נורמטיבית. אנחנו צריכים להיות ערים לכל הטיה נורמטיבית בעת חקירת המציאות הפוליטית, בעת ניתוח אנליטי של המציאות הפוליטית.
במדינת ישראל יש משטר דמוקרטי – בתוך גבולות הקו הירוק. מחוץ לגבולות הקו הירוק מי ששולט הוא צה"ל – משטר שהוא לא בדיוק דמוקרטי. העם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש ואין לו זכויות פוליטיות. ברגע שבוחנים את מדינת ישראל על כל שטחיה לא ניתן להגדיר אותה כדמוקרטיה מלאה. גם ההגדרה של מדינה יהודית גורמת לדילמות רבות מבחינת המשטר הישראלי.
ארבע גישות אנליטיות תיאורתיות לקריאת המציאות הפוליטית:
פילוסופיה פלורליסטית:
המציאות החברתית היא פלורליסטית, מגוונת, יש בה שונות (דפוסי התנהגות, צבע, אתניות, מעמד וכו'). נקודת המוצא היא שקיימות קבוצת שונות בחברה שמתארגנות על מנת לממש תפיסת עולם מסוימת. קיומן הוא לגיטימי מפני שזכותם של בני האדם להחליט איך יחיו את חייהם. החיבור שלהן יחד על מנת להשיג יעדים מסוימים או לממש תפיסת אולם היא לגיטימית. המסגרת הפוליטית מקבלת את הדפוסים של הקבוצות הללו ומאפשרת להם לפעול במישור הפוליטי על מנת לממש מדיניות מסוימת, כיוון שהעולם הפוליטי הוא תחרותי ולאף אחד אין בלעדיות על מוסדות המדינה. היא מאפשרת לקבוצות להתחרות על האפשרות לשלוט ולממש את המדיניות שלהן. התחרות חייבת להיות פתוחה לכולם, לדוגמא אופוזיציה וקואליציה. תפקידה של המדינה הוא לאפשר את קיום הקבוצות והתחרות ביניהן. נקודת המוצא הבסיסית היא לא רק התחרות והשונות אלא גם השוויוניות. לכל אחד יש אפשרות להשפיע, לכולם יש זכויות שוות- נקודת המוצא היא התחרות המאפשרת לכל הקבוצות לממש את התפיסה שלהן והמדינה היא רק זירה.
פוליטיקה של הזכויות – למדינה אין זכות לקבוע מה טוב לה, בשביל זה קיימת תחרות. המדינה מאפשרת לקבוצות לקבוע מה טוב למדינה. לכל קבצוה יש תפיסת 'טוב' שונה. המדינה לא מתערבת איזה תפיסת 'טוב' מתאימה יותר, התחרות בין הקבוצות תקבע איזו תפיסת 'טוב' תשלוט על המדינה.
חלוקת המשאבים איננה שוויונית בין הקבוצות בשלטון- על מנת לאפשר שליטה בכל פעם לקבוצה אחרת ש'מנצחת' בתחרות.
בקריאת המציאות הפוליטית בגישה הפלורליסטית נסתכל על הקואליציות ואופוזיציות שניתן לבנות, על השינויים הדמוגרפיים.
הגישה המבנית פונקציונליסטית: מסתכלת על מבנה ופונקציה. גישות מבניות אחרות יסתכלו על מבנה המשטרכנקודת המוצא של דפוסי ההתנהגות במציאות הפוליטית. יש שיגידו שקשה להשתמש בהן להשוואה בין מבנים שונים (לדוגמא בין מבנה פרלמנטרי ומבנה נשיאותי). הפונקציונליסטים טוענים כי המבנה חשוב, אך חשובים יותר התפקידים (הפונקציות) בתוך המבנה. לכל מבנה פוליטי יש תפקידים חופפים שחייבים למלא, ואותם ניתן להשוות במעמד השוואה בין מבנים שונים.
…