תקציר נושא הסמינריון עוסק בשבירת מיתוסים. מיתוס נוצר כדי להעביר מסר חיוני לחברה, בנוסף המיתוס נועד בכדי לגלם את ההיסטוריה בתוך הטבע, ולתת לפעולות האנושיות משמעות פשוטה ולמחוק את הדיאלקטיקה, כלומר להבהיר את הדברים שיהיו מובנים לכלל האוכלוסייה, ובכך ליצור יכולת הזדהות עימו.
יכולת זו מקנה לו עוצמה, כוח ותוקף לאורך שנים. ישנו קשר ישיר בין מיתוס להוויה ההיסטורית כל אחד משפיע על השני ומעצב אותו באתם לאופיו. בעבר כל חברה שרצתה לשמר את ההיסטוריה שלה השתמשה במיתוסים, וכיום ניתן לראות כי החברה הישראלית מורכבת מפסיפס של מיתוסים ומאורעות. בסמינריון זה, עסקנו בחג המימונה שעבר תמורות לאורך השנים, בהתאם לשינויים ולזמן שעברו יהודי מרוקו. מיתוס, לא ניתן לניפוץ, ולכן כאשר רוצים להכחידו הדרך  שבאמצעותה ניתן לעשות זאת, זה על ידי חיבור מיתוס חדש שיכיל בתוכו את כל השינויים אשר מעוניינים בהם. שאלת המחקר של סמינריון זה הינה: באיזה אופן חלו שינויים לאורך השנים בחג המימונה בישראל לעומת מרוקו, וכיצד החגיגות השפיעו על הזהות הקולקטיבית בישראל?
זהות קולקטיבית  הינה זהות משותפת המוחזקת על-ידי קבוצת אנשים, חברה, אומה, ומוגדרת על-ידם, זהות אשר מכסה על כלל ההבדלים והשסעים של האוכלוסייה המרכיבה אותה. בארץ ישראל, הזהות הקולקטיבית עברה מספר שינויים וזאת כיוון שהאוכלוסייה בארץ ישראל מורכבת מעדות רבות ומגוונות. על מנת ליצור זהות קולקטיבית שתאחד את כולם, היה צורך שכל עדה תקבל את השונה ממנה, ובאותה עת תשמור על זהותה, כלומר נקיטת גישה פלורליסטית.        בארץ התהווה תהליך של סינקרטיזם, בין העדות השונות המרכיבות את הארץ. יהודי מרוקו עברו תהליך זה ברגע שעלו לארץ ממרוקו, ובעקבות כך גם שונה חג המימונה בהתאם לזהות הקולקטיבית הישראלית. דוגמא לשינוי שחל בקרב יהודי מרוקו בעקבות העלייה לארץ, הינו שינוי באופי החברה. החברה היהודית במרוקו הייתה חברה פטריאכלית, חברה בה הגבר הינו מוקד הכוח והכל מתנהל על פי אב המשפחה, לעומת זאת היום בחברה הישראלית אופי החברה הינו דמוקרטי וקיים שוויון זכויות בין הגבר לאישה. חג המימונה הינו חג שנוצר על ידי השכבות העממיות במרוקו, ונועד לפרוק את המתח וההגבלות שהצטברו בעקבות חג הפסח. חג המימונה עבר מספר שינויים עקב תהליך הסינקרטיזם שנוצר, וכיום בישראל חוגגים אותו באופן שונה מהדרך בה היה נהוג לחוג אותו במרוקו. חג המימונה חודש בישראל ולראשונה נחגג לפני כשמונה עשרה שנה, למשל: היציאה לבילוי בחיק הטבע עם המשפה שהיה נהוג במרוקו במחרת החג כמעט ואינו קיים בישראל, השימוש בלבוש המסורתי פחת, ובנוסף גם הסמל העיקרי של החג  שהינו "דלת פתוחה" כמעט ונכחד, וכיום חוגגים את החג עם בני משפחה ומכרים בלבד, ולא יחד עם כל העובר ושב. כדי לעמוד את ההבדלים שהתחוללו ממרוקו לישראל, ערכנו מחקר איכותני. כלי העזר בו השתמשנו הינם ראיונות אישיים לנבדקים, חלקם נולדו במרוקו וחלקם נולדו בישראל.
הראיונות נתנו לנו את היכולת לנתב ולכוון את שאלות המחקר ובכך לקבל את המענה בנשואים הרצויים, ובו זמנית לתת לנחקרים חופש ביטוי, ומענה מנקודת מבטם.
קריאה מהנה!