יחס החברה הקיבוצית לנשים חריגות בקולנוע מבואפתח דבר העבודה קצרה מדי. אורכה של עבודה סמינריונית היא 30 עמ'. זה בא לידי ביטוי גם בעומק הניתוח, כמות המקורות וכד' בעשורים האחרונים חדר הדיון במעמד האשה למרכז השיח הציבורי ברחבי העולם, במדינות דמוקרטיות וגם אחרות, במסגרת התפתחות גישות גלובאליות לקידום זכויות אדם. כך החלו נשים לקבל זכות הצבעה, שוויון הזדמנויות בעבודה והגנה בחוק מפני התעללויות והטרדה. תהליך חברתי סוציולוגי זה בא לידי ביטוי גם בשיח הקולנועי. לא רק בביקורת על סרטים ישנים אשר הופקו בתקופות בהם מעמד האשה היה נמוך יותר מהיום והדיון באופן בו דבר זה משתקף בסרטים אלו, אלא גם בסרטים חדשים יותר אשר משקפים בעין אקטואלית ביקורתית את החברה בעשורים קודמים, ויחסה כלפי נשים. עבודה זו שייכת לאותו שיח חברתי קולנועי, הדן במקומה של האשה בקולנוע בתקופות שונות במדינת ישראל. החברה הקיבוצית, בהתאם לכך, הינה הייצוג של החברה הישראלית בראשיתה, היות והרעיון הקולקטיבי סטי היה בליבה. ניסוח מטרת העבודה לבחון את היחס של החברה הקיבוצית לנשים חריגות, כפי שהדבר מיוצג בקולנוע, וכיצד הדבר משקף את הלך הרוח התקופתי, לא רק של התקופה ההיסטורית בה עוסק הסרט, אלא גם של התקופה התקופה בה הופק הסרט. הדיון בייצוג האשה בסרטים הינו חלק מדיון רחב יותר הדן ב"אחרים" בקולנוע. לובין (1998) במאמר הדן בדמות האשה בסרטים ישראלים, מגדירה את האשה כ"אחרת" בסרטים אלו. לדבריה ככל ש"אחרות האשה" בולטת יותר בסרט כך הדבר משקף מצב  תרבותי בו האשה אינה במרכז, אלא היא חלק מהשוליים, מהאחרים. לדבריה הדיון ב"נשים בקולנוע" אינו נפרד מהדיון ב"אחרים בקולנוע". גם מונק (1999) משתמשת במונח דומה- "חריגות"- לציון מקומן של נשים בחברה, ואת המאבק שעשו ועושות עדיין נשים בדרך להכרה כי אינן חריגות בתוך חברת בני האדם. היא מוסיפה כי חריגות הנשים בא לידי ביטוי בסרטים בתקופות בהם לא טרחו להתייחס למקומה של האשה בסרט, וגם בתקופות מאוחרות יותר, בהם מוטחת ביקורת על אותה תפיסה, ושם חריגות האשה בולטת ונמצאת במרכז הסרט. כאמור העבודה הנוכחית עוסקת באותה חריגות של נשים בקולנוע הישראלי, כאשר מטרת העבודה לבחון כיצד חריגות זו של נשים משקפת את יחס החברה הישראלית, אשר החברה הקיבוצית מייצגת אותה, לאחרים בתוכה בכלל, ולנשים בפרט ניסוח. דיון זה טומן בחובו שיח הנוגע למעמד האשה, ליחס לזר ואחר, וקשור להתפתחות החברה הישראלית בכלל, באופן שמושפע מתהליכים מדיניים, פוליטיים, והיסטוריים, מקומיים וגם בינלאומיים. כל אלו משפיעים באופן עקיף וישיר על תמורות בחברה הישראלית וביחסה לאחרים, ולנשים בפרט. האומנות כמשקפת תהליכים חברתיים, ולא רק תמורות של הזרם המרכזי, אלא מנסה להשמיע את קולם של זרמים צדדיים של החברה אותה היא מייצגת, בעלת תפקיד חשוב לא רק בשיקוף של אותם תהליכים, אלא גם בהעברת ביקורת על חטאי העבר, והעלאה, לעיתים מן האוב, של מטענים רגשיים חברתיים ולאומיים. הקולנוע, כאומנות פופולארית, משקף אף הוא את אותם תהליכים ומעביר, בדרכו של הבימאי, ביקורת על העבר וההווה. מתאים לסיכום. לא כאן במרכז העבודה הנוכחית שלושה סרטים ישראלים מתקופות שונות, אשר בהם העלילה המרכזית או המשנית דנה ביחס של החברה הקיבוצית- ישראלית כלפי נשים.
בסרטים אלו הנשים מוצגות כ"אחרות" למול הזרם המרכזי, כאשר הסיבה לזרותם משתנה בין הסרטים. כך בסרט הראשון, "הוא הלך בשדות" (1967, יוסף מילא), העלילה המרכזית היא ההגנה על המולדת בחירוף נפש והדמות המרכזית היא אורי, הצבר האמיץ. יחד עם זאת העלילה המשנית היא יחס הקיבוץ למיקה, בת זוגתו, עולה חדשה שהגיעה מתלאות השואה באירופה. סרט זה הופק בשלהי שנות השישים, אך העלילה בו מתרחשת בשנות קום המדינה. הסרט השני הוא  "עתליה" (1987, עקיבה טבת), בו במרכז העלילה דמותה של עתליה, בת קיבוץ חורגת בעלת מזג שונה שלא מוצאת עצמה בין כותלי הזרם המרכזי המחניק, ויוצרת קשר רגשי עם בן קיבוץ הצעיר ממנה. העלילה המשנית היא גיוסם של הצעירים לצבא, כאשר הפטריוטיות הלאומית אינה ברורה לאליה. סרט זה שייך לסרטי שנות השמונים בהם החברה הישראלית היתה פתוחה יותר לביקורת.
הסרט השלישי הוא "אדמה משוגעת" (2006, דרור שאול).
במרכז העלילה דביר הצעיר, הנקרע בין ערכי הקיבוץ האליטיסטים והמנוכרים ובין אהבתו לאימו הדיכאונית והמעורערת בנפשה, אשר הקיבוץ דוחה אותה מעליו. סרט זה מלא בדמויות קיצוניות אשר יחס החברה הקיבוצית אליהם משקף את הביקורת של הבימאי כלפי החברה הקיבוצית של אותה התקופה. סרט זה הופק בפתח המאה ה-21 ומציג את הקיבוץ בשנות השבעים. המאה ה-21 הינה תקופה בה חלה התפתחות נוספת של החברה הישראלית, ויכולת ההכלה כלפי ביקורת גבוהה יותר.
כאמור, מטרת העבודה הנוכחית לבחון  כיצד סרטים אלו משקפים את התפתחות החברה הישראלית הקיבוצית הפרידי בין הדיון בחברה הקיבוצית לבין הדיון בחברה הישראלית בכלל מבחינת יחסה אל נשים חריגות. לשם כך יעסקו שלושת פרקי הליבה של העבודה בשלושה תקופות המיוצגות על ידי שלושת הסרטים:
 הפרק הראשון יעסוק בשנות השישים במדינת ישראל, בנושאים אשר היו במרכז השיח הציבורי והחברתי של המדינה הצעירה, ובאופן שהדבר השפיע על יחס החברה הישראלית באותה תקופה לאחרים ולנשים.
הסרט אשר מייצג את תקופה זו הוא "הוא הלך בשדות". הפרק השני יעסוק בשנות השמונים של מדינת ישראל, תקופה בה עברה החברה הישראלית שינויים רבים מבחינה מדינית וחברתית, אשר השפיעו באופן בלתי נמנע על יחסה של החברה לזר וגם לנשים. הסרט "עתליה" מייצג את תקופה זו.
הפרק השלישי יעסוק בשנות התשעים, לקראת שנות האלפיים במדינת ישראל, ובתמורות נוספות שחלו בחברה הישראלית, וכיצד הדבר בא לידי ביטוי ביחס כלפי אחרים ונשים בסרט "אדמה משוגעת".