טיול תרמילאי והתקרבות לערכים יהודיים מבוא
     תופעת התרמילאות, אשר מוגדרת כנוודות צעירים המאופיינת בתקציב דל, אינדיבידואליסטיות, הכרות עם מקומיים ויעדים לא מתוכננים (Murphy & Pearce, 1995)  הפכה בדור האחרון לגורם משפיע ורב פנים בחברה הישראלית. התרמילאות זכתה כבר להסברים רבים, לא אחת מנוגדים. יש הרואים את הטיול הגדול כהמשך ישיר של השירות הצבאי. אחרים רואים בו אנטיתזה מובהקת לחוויה הקולקטיבית הישראלית של הצבא; יש הרואים במסע התרמילאי מרד במסלול הקבוע של בית-ספר-צבא-אוניברסיטה-חתונה-עבודה-ילדים; אחרים רואים בו שלב נוסף במסלול החיים הישראלי, ממוסד כמו השלבים האחרים (שפרן, 2000(. אחרים רואים במסע התרמילאי פסק זמן שלוקח המטייל ממסלול החיים בו הוא מצוי,  ומאפשר לעצמו לחוות חוויות מסוג אחר (למדן, 1991). הצימאון של המטייל לחוויות חדשות, ובינהם אלו הרוחניות מאפשר למטייל לחוות את התורות, האמונות והטקסים הרוחניים המקומיים (יעקובסון, 1886). לגבי הישראלים ישנו מימד רוחני נוסף בטיולים אלו, והם המוסדות היהודיים, אשר שמו להם למטרה לקרב מטיילים יהודיים ברחבי העולם, ולדאוג שתתאפשר לכל דורש חוויה יהודית רוחנית בטיול.
    עבודה זו תתמקד בחוויית התרמילאות כפסק זמן, ותבחן האם בהפסקה זו מתרחש תהליך של התקרבות לערכים יהודיים, דווקא במהלך הטיול התרמילאי. לשם כך יבחנו כתבות אינטרנטיות, בלוגים ושירשורים שנכתבו. כמו גם ראיונות אישיים שנערכו עם ישראלים שחזרו מהטיול הגדול.