מנהגי הטהרה של הקהילה האתיופית תיאור התופעה התופעה אשר עומדת במרכז העבודה הנוכחית הינה מנהגי הטהרה של הקהילה האתיופית המתגוררת במדינת ישראל. מדובר במנהגי נידה אשר מבוססים על המסורת היהודית אך בפועל הפרקטיקה שלהם התגבשה בצורה שונה באתיופיה, באופן שניתן ללמוד עליו לא רק מבחינת הספרות המתארת זאת, אלא גם בבחינת שימור המסורת האתיופית הזו במדינת ישראל, אצל חלק מבני העדה, אשר עדיין מעדיפים לשמור על האלמנטים המסורתיים מאתיופיה בנושא נידה, ולא לאמץ לחלוטין את נוהגי הנידה הארץ- ישראליים  כפי שהם מתקיימים  בה.
הקהילה האתיופית עברה שינויים רבים לאחר העלייה לארץ ישראל. המפגש עם התרבות והמנטאליות הישראלית יצר הלם ודרש הסתגלות אשר הייתה קשה, ועודנה קשה, עבור רבים מבני הקהילה האתיופית. באתיופיה היה מעמדו של הגבר ברור ביחס לאישה, והוא היה מרכז הבית, ושולט ביד רמה. מן האישה היה מצופה להיות צנועה וכנועה, ועסוקה במטלות הבית וגידול הילדים. הגבר היה יוצא לעבוד בחקלאות ודואג לצרכי החוץ של המשפחה. עם עלייתם ארצה, היו צריכים להתמודד חברי הקהילה, נשים וגברים כאחד, עם דפוסים חדשים של יחסים בין גבר ועשה, דפוסים שוויוניים יותר, בכל תחומי החיים. בפועל, לנשים היה קל יותר להסתגל למציאות החדשה, והן השתלבו עם מעמד האישה אשר הוצע בארץ, יצאו לעבוד והחלו לדרוש מבני זוגם להיות מעורבים יותר בכל הנוגע לגידול הילדים ותחזוקת הבית. הגברים לעומת זאת התקשו להסתגלות זו, אשר הנחיתה מכה קשה על מעמד בבית ומחוצה לו, כפי שתפסו אותה עד כה. קושי זה היה נחלתם של המבוגרים האתיופים יותר מאשר הצעירים (כהן, 1996; אלמוג ושותפיו, אתר "ביתא ישראל"). מעמד האישה השוויוני במדינת ישראל בא לידי ביטוי לא רק בדפוסי החיים היומיומיים אלא גם בהתהוות מנהגים יהודיים שונים, וביניהם מנהג …