מיתוס ואתוס בקולנוע הישראלי – מטלת מנחה מס' 12
סדקים בייצוג הקולקטיב  בקולנוע הישראלי א.     דונו בדמות החבורה בסרט "הם היו עשרה". הסבירו את קווי הדמיון והשוני בין הייצוגים בסרט זה לבין ייצוגים שהופיעו בקולנוע של שנות ה-30.
הרעיונות המרקסיסטים והקומוניסטים היו כאבן שואבת עבור התנועה הציונית ככלל והתנועה הקיבוצית בפרט. החל משנות העשרים של המאה הקודמת עסק הקולנוע הארצישראלי בייצוג התנועה הקיבוצית ובקיבוץ עצמו כביטוי הנשגב ביותר להגשמת אותן רעיונות וכמייצג המרכזי של התנועה הציונית. המקום המרכזי שאותם יוצרים נתנו להתיישבות הקיבוצית מתעתעת במובנים מסוימים את המציאות ההיסטורית בחברה הישראלית שבדרך. אומנם לקיבוצים תפקיד מרכזי בהגשמת הרעיונות הציוניים כמו ערך התיישבות, העבודה החקלאית ויצרנות ושיתוף רוחני וכלכלי שכל אלה מרכיבים את דמותו של ה "יהודי חדש" שניסתה התנועה הציונית ליצור. אך עם זאת, היחס המספרי בין חברי התנועה הקיבוצית לשאר אזרחי המדינה היה זעום ומעמדם של בני הקיבוצים נפגע במרוצת השנים ככל שגדלו העליות ששוכנו בערים ובעיירות הפיתוח. אם זאת, ליוצרי הקולנוע לקח זמן ממושך להבין את הפער החברתי הנ"ל ועדיין מסרטים שנעשו עד שנות ה-60 בקולנוע הישראלי המשיך האתוס הציוני ליהנות מיחס אוהב ומעודף. ב.     דונו בדמות החבורה בסרט מציצים.  תארו את האנשים שמרכיבים אותה,  שאיפותיהם, אורח חייהם. כיצד מהווה היצירה הקולנועית של אורי זוהר שלב נוסף בניפוץ דמותו של הקולקטיב הישראלי? הביאו דוגמאות מסרטים נוספים של זוהר ושימו לב לקווי הדמיון בין הסרטים – באלו נושאים הוא בוחר להתרכז?  בשנת 1972 יצא הסרט "מציצים" בבימוי אורי זוהר וחולל סערה ציבורית גדולה. הסרט לא התקבל ע"י קהל הצופים וזכה באופן יחסי לסרטים אחרים שהופקו במדינה באותה תקופה למספר צופים נמוך מאוד (189 אלף מול חצי מליון צופים בממוצע). את הסיבות לכישלון הקופתי לסרט, מסביר משה צימרמן במאמרו בחוסר הלגיטימציה הציבורית ליוצרי הסרט (זוהר ואינשטיין) שבאותה תקופה הואשמו בעישון סמים קלים שהיה כטאבו באותן שנים בחברה ובתכנים הבוטים, גילויי המיניות הפרובוקטיביים שהופיעו בסרט שבאופן מסוים ניפצו את מיתוס הצבר הישראלי ודחו את הקהל הישראלי.
הסרט עוקב אחר זוג חברים, גוטה ואלי בשנות השלושים לחייהם שבמקום להתנהג כמצופה מגבר בחברה הישראלית עפ"י אתוס הצבר, לעבוד ותרום ע"י כך לבניית הקהילה והחברה שסביבם בוחרים השניים לכלות את זמנם ברביצה על חוף הים ובמרדף אין סופי אחר בילויים ומפגשים מיניים.  למעשה לראשונה מופיע על מסך הקולנוע הישראלי דמות גברית שלא רק מערערת את מיתוס הצבר כפי שראינו למשל בסרטי הקולנוע ההרואיים משנות השלושים עד שנות השישים של המאה העשרים אלה מנפצת דמות זו ואיתה את סל הערכים הנלווים אליה לרסיסים.