מבוא
פרשת "אלטלנה" הינה פרשה היסטורית חשובה בתוך מערך ההיסטוריה של תולדות הקמת המדינה. זו פרשה כואבת אשר לא זכתה בתחילה ליחס מאוזן  והוגן.  דפי ההסטוריה משוכתבים על ידי היסטוריונים אשר משופעים בדעות אישיות. ספק אם קיימת היסטוריה אוביקטיבית בכלל. הפרשה מהווה שיא במערכת היחסים בין האצ"ל  לבין מממשלת ישראל החדשה.
הנרטיב של פרשת "אלטלנה" היה בתחילה פרו-שמאלני, ולו בשל בעובדה שמעצבי דעת הקהל ומשכתבי ההיסטוריה היו ממחנה השמאל.
עם השנים נימשו  ממצולות "אלטלנה" עדויות של אנשים,סיפורים של מפקדים וספרים של  מנהיגי ימין אשר הסירו את מסך הערפל מעל הפרשה.
התמונה הלכה והתבהרה ובמשך הזמן היה כבר ברור לכל שלא היתה שום כוונת הפיכה צבאית בקרב אנשי אצ"ל , אלא חתירה ליעדים לאומים בדרך לביסוס ועיצוב המדינה החדשה. כבודם של אנשי אצ"ל הושב, ואצ"ל זכה להערכה היסטורית.
בעשרים ביוני, "אלטלנה" הגיעה לחוף כפר ויתקין. את פניה קיבלו חברי האצ"ל שהחלו בהורדת אנשים ובפריקת הציוד. בעקבות חילוקי דעות שנוצרו בנוגע לחלוקת הנשק, בן גוריון ייחס לבגין בישיבת ממשלה שנערכה באותו הזמן, כוונות מרד. בדיון זה הוחלט לאפשר לצבא להפעיל כוח, להכניע את האצ"ל ולתפוס את האוניה. למחרת, חטיבה צה"לית הקיפה את כפר ויתקין ובגין התבקש למסור את הציוד לצבא הישראלי. הוצב לאנשי האוניה אולטימטום, ולא יופעל כוח. בגין סרב להגיב לאולטימטום וניסיונות התיווך נכשלו. בעקבות האולטימטום, בגין קרא לחברי האצ"ל שלא לפתוח באש, אך הורה לאנשיו לא להיכנע. הוא קרא להימנע ממלחמת אחים כאשר האוייב בפתח. האווירה במקום החלה להתחמם, הצדדים החליפו יריות וכמות הנפגעים גדלה. בהמשך, הוסכם על הפסקת אש כללית והנשק שהיה על החוף הועבר לכוחות צה"ל. האוניה הפליגה לחופי תל אביב כשבגין על סיפונה. שם, היא עלתה על שרטון 
1 00 מטרים מהחוף ופגז פגע בה. בעקבות כך, "אלטלנה" החלה לעלות באש. עימות זה עלה בחייהם של 19 איש, מתוכם 16 חברי אצ"ל נפלו ושלושה חללים לכוחות צה"ל.
השאלה שעולה וצפה על פני מצולות הים היא האם ניתן היה למנוע את השימוש בכוח מזוין במחלוקת בין יהודים ליהודים ? נראה שהמפתח היה בידי שני מנהיגי המחנות הגדולים : דוד בן גוריון ומנחם בגין.  במסע בפרשת האוניה ביקשתי להבין את מערכת היחסים בין הימין לשמאל, טרם הפלגת האוניה,בהגיעה לארץ והתגלגלות הפרשה לאחר סיומה.