תוכן עניינים
1.         מבוא. 4
2 .         היבטים תאורטיים. 5
2 .1             רקע היסטורי – תולדות מקצוע ראיית חשבון 5
2 .2             דוחות הכספיים, מבקר חיצוני, שוק ההון – מהו מכנה המשותף?. 7
2 .3             סקירת ספרות.. 10
2 .3.1             שוק ההון ומידע חשבונאי בכללותו 10
2 .3.2             שוק ההון ומבקר חיצוני בפרט. 13
3 .         שאלת מחקר והשערות.. 17
3 .1             הצגת שאלת מחקר. 17
3 .2             השערות המחקר. 17
4 .         כלים ומתודולוגיה. 18
4 .1             הכלים והצגת מודלים. 18
4 .1.1             מתודולוגיתEvent Study – מושגי יסוד. 18
4 .1.2             CAR –Return  Cumulative Abnormal 19
4 .1.3             AR – Abnormal Return (התשואה העודפת) 19
4 .1.4             מודל השוק (Market Model) 19
4 .2             איסוף נתונים ושלבי עבודה. 21
4 .2.1            בחירת המדגם ואיסוף נתונים. 21
4 .2.2             שלבי עבודה והליך המחקר. 24
5.         ממצאים ומסקנות.. 28
5.1             משוואה הרגרסיה הראשונה. 28
5.2             משוואת הרגרסיה השנייה. 28
5.3             סיכום ומסקנות.. 29
6 .         ביבליוגרפיה. 32
6 .1             מקורות בעברית.. 32
6 .2             מקורות באנגלית.. 32
7.        נספחים  35
7.1             נספח א – רשימת חברות שהחליפו מבקר חיצוני 35
7.2             נספח ב – רשימת חברות שלא החליפו מבקר חיצוני 36
7.3             נספח ג – נתונים גולמיים למחקר. 37
7.4             נספח ד – דוגמת גיליון עבודה לחישוב תשואה עודפת וממד CAR.. 38
7.5             נספח ה – דוגמה לגיליון אקסל המרכז נתונים לרגרסיה. 41
7.6             נספח ו –סטטיסטיקה תיאורית של משתנים. 42
7.7             נספח ז' – תוצאות רגרסיה. 43
7.7.1             משוואת הרגרסיה הראשונה. 43
7.7.2             משוואת הרגרסיה השנייה. 44
מבוא
בעלי הון המייסדים חברה, משקיעים בה את כספם בתמורה להון מניות. בעלי ההון שהפכו לבעלי המניות ממנים מנהלים מקצועיים כדי לבסס את עסקיהם מבחינה כלכלית ולהגדיל את התשואה על השקעתם בחברה. אולם מטרותיהם של המנהלים עשויות להיות שונות מאלה של הבעלים.
כמו כן, יתכן שיסכנו את משאבי החברה. לפיכך, הנהלת החברה נדרשת להכין לבעלים דין וחשבון על המצב הכספי של החברה, תוצאות הפעולות וכיוצא באלה, במילים אחרות, על הנהלת החברה מוטלת חובה להכין את הדוחות הכספיים לצורך דיווח לבעלי המניות. לצורך הגברת איכותו ואמינותו של המידע הכספי בנוגע לדיווח ההנהלה ועל מנת להבטיח שקיפות ראויה וגילוי נאות בפעילותם הכספית של החברה, נדרש שהדוחות הכספיים השנתיים יבוקרו על ידי רואה חשבון מבקר חיצוני, בהתאם לתקני ביקורת מקובלים, היות ולבעלים לא תמיד יש הידע הדרוש להבנת הדוחות הכספיים ובדיקת נאותותם. תפקיד מבקר חוץ בגופים ציבוריים שונים הינו בעלת חשיבות רבה, וזאת בין היתר, על מנת להגן על כספי הציבור וחסכונותיו. חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה, מחויבות כיום על פי חוק לגלות בהודעה פומבית על כל פעילות מיוחדת שלהן או על אירועים משמעותיים העלולים להשפיע על מצב עסקיהן או על מצבם הכספי – הן לטובה והן לרעה. להוראה זו יש משמעות כפולה, כאשר מצד אחד היא באה להגן על המשקיעים בשוק מפני סחר בלתי הוגן ומצד שני לשפר את יעילות המידע בשוק ההון.
פרופסור הדרה בן-מור (2007) כותבת בספרה "דיני תאגידים" כי איכות תפקודו של שוק ההון נמדדת במונחים של יעילות. שוק הון יעיל המתפקד כראוי הוא תנאי לצמיחתו של משק כלכלי, בעקבות השפעתו החיובית על תהליכי היווי ההון והקצאת המשאבים. משה בן חורין (2006) מבחין בין סוגים שונים של יעילות שוק ההון, אחד מהם הוא סוג יעילות מידע – זוהי המידה שבה משקפים מחירי ניירות הערך את המידע הרלוונטי הקיים, ואת המהירות שבה מותאמים מחירי ניירות הערך למידע החדש המגיע לשוק ההון. עבודה זו באה במטרה לנתח היבטים תאורטיים ואמפיריים בנוגע לתגובתו של שוק ההון ישראלי להודעה בדבר החלפת רואה החשבון המבקר בחברות ציבוריות. היבטים תאורטיים רקע
היסטורי – תולדות מקצוע ראיית חשבון רבּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ.
כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה – אַחַת, וָזַעַם – שְׁתַּיִם, וְִצָרָה – שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.
 רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה – שְׁתַּיִם, וָזַעַם – שָׁלושׁ, וְצָרָה – אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.
(הגדה של פסח) חוק החברות, התשנ"ט – 1999 מטיל חובה על כל חברה באשר היא חברה למנות לה רואה החשבון מבקר שיבקר את דוחותיה הכספיים השנתיים ויחווה את דעתו עליהם. מה הניע את המחוקק לחייב את החברות למנות להן רואי חשבון שיבקרו את דוחותיהן הכספיים השנתיים?
בניסיון לתת מענה לשאלה זו נראה כי מבט רטרוספקטיבי מוכיח שמינויו של רואה חשבון כאמור הנו כורח המציאות.
היסטוריונים מאמינים כי מקורם של רישומים חשבונאיים הינו משנת 4000 לפני הספירה, כאשר האוכלוסייה במזרח הקרוב החלה ביסוד רשויות ועסקים. עיקר עניינן של אותן רשויות היה במעקב אחר תקבולים ותשלומים וגביית מסים. פפירוסים וכתובות חרס עתיקים ממצרים העתיקה כוללים תיעוד רישומי מס וניהול מחסני מזון שנוהלו על ידי פקידי השלטון. בתקופת הרפובליקה הרומית, משנת400  לפני הספירה ואילך, כבר הייתה מערכת בנקאית מפותחת והאזרחים נדרשו להציג דו"חות אישיים על נכסיהם והתחייבויותיהם לצורך חישוב המס. חלק אינטגרלי של קיום רישומים כאמור הינו קיום בקרה על נאותות אותם רישומים.
כבר במאה ה-משפטים נתמנו "רואי חשבון" על ידי רשויות מקומיות ומוסדות ציבוריים לצורך בדיקת חשבונות. "רואי חשבון" אלה לא היו אנשי מקצוע שאומנותם בכך, אלא על פי רוב היו אנשי ציבור, שנבחרו באופן מיוחד למלא תפקיד ספציפי שמתואר להלן:
הבדיקה הייתה נעשית בפומבי דרך הזמנת הצדדים המעוניינים בדבר שהופיעו לפני המבקר והשמיעו את פרטי חשבונותיהם, ולאחר שמיעת דברי ההסבר היה "רואה החשבון" מאשר את החשבונות או דוחה אותם. מאז מתייחס , לרואה החשבון התואר "אודיטור" (Auditor), כמובן "שומע חשבונות". האקדמיה ללשון העברית בישראל העדיפה את הראייה על שמיעה, וכינתה את נושא התפקיד הזה בשם "רואה חשבון" ואת מקצועו – "ראיית חשבון". אונגר רגינה וזיכלינסקי ניר (1998) כותבים בספרם שהשינויים הכלכליים בין המאות ה-16
וה-18 שגרמו להתפתחותן של ערים במקום אחוזות, מפעלים במקום גילדות ולהתפתחותו של מסחר נרחב של סחורות הביאו להתפתחותן של דרישות חשבונאיות חדשות שהתמקדו בעיקר בבעלות על רכוש וחישוב רווחים והפסדים במונחם העסקי. כך אנו מוצאים שבסוף המאה ה-16 כבר היו רואי חשבון בלונדון ובשנת 1742 פרסמה ממשלת איטליה במילנו את הקביעה הרשמית לשכר הטרחה של רואי חשבון. בשנת 1773 פרסמה עיריית אדינבורג (סקוטלנד) שמותיהם של 5 רואי חשבון ציבוריים; בשנת 1790 פורסמו בלונדון שמותיהם של 5 רואי חשבון ציבוריים, בשנת 1822 עלה מספרם ל-73. בשנת 1854 נוסדה בסקוטלנד לשכת רואי החשבון הראשונה.