תקציר ניתוח הסרט מלהולנד דרייב על פי תיאורית האוטר בעבודה להלן אתייחס לגישת הביקורת על-פי תיאורית האוטר כפי שנוסחה ע"י פיטר וולן (Wollen) במאמרו “The Auteur Theory”  , ואנסה לנתח את עבודתו של דיוויד לינץ' כאוטר לאורך השנים ולאור התכונות המאפיינות את טביעת האצבע שלו. עבודתי תתמקד בעיקר סביב סרטו מלהולנד דרייב (Mulholland Drive) ויחסו עם סרטים אחרים מבית היוצר של לינץ'.
תיאורית האוטר הינה כלי בעזרתו ניתן לפרש טקסט קולנועי כאשר הפריזמה היא על היוצר, המחבר – הבמאי. ההתייחסות אל הבמאי היא כאל הבעלים הבלעדיים של היצירה הקולנועית ("אוטוריטה") כאשר הוא תובע את חתימת ידו בסרטיו. הקריטריונים לזיהוי אותה חתימה הוצעו בשיטה "מדעית" והיא הסטרוקטורליזם, אשר מהותה באופוזיציות הבינאריות שקיימות  בכל חברה, תרבות ויצירה. תיאורית האוטר מניחה שלאוטר מסוים יש מבנה עומק או תמה משמעותית מסוימת שעומדת מאחורי סרטיו (Wollen, 683, 689-690), כשכל אחד מהם הוא פני השטח, הפארול. פיטר וולן ביקש לאתר מבני עומק על ידי חילוצם של מוטיבים חוזרים אצל אותו במאי ויצירת הקשר מתוך גוף העבודה של היוצר. כל מוטיב בעצם אינו עומד בפני עצמו ולא רק בתוך הסרט המסוים, אלא מתוך כלל הסרטים שביים הבמאי. יחד עם זאת, בניתוח יצירות של אוטר מסוים שמצהיר שהוא בעצמו אינו מתכנן או מבין את משמעות סרטיו, יש קושי מסוים.