לדוגמא מובאת התשובה לסעיף א שאלה 4:
א. יחסי הפסקול והתמונה הם דיאגטיים, מגיעים מעולם הסרט, מהמסך שברחובות. הם גם אונסקרין, ניתן ממש לראות ולשמוע את קטע החדשות מהמסכים ברחובות בהם אנדרטון רץ. אך הם לא סינכוניים – מצד אחד יש פרסומת המבטיחה עתיד בטוח עם משפחות וילדים שמחים, ומצד שני יש את אנדרטון, רץ לבדו ברחובות החשוכים, בורח מצרותיו, לעבר סוחר הסמים.
התרומה למשמעות הדרמטית:
העובדה שאנו רואים צד ליד צד מצד אחד את הפרסומת המבטיחה על המסכים אונסקרין ומצד שני את אנדרטון הבודד מדגישה לנו את הפער והחוסר סינכרון בין חייו של אנדרטון הבודד, שבנו נהרג לבין העבודה שלו שכל כולה נועדה להגן על קורבנות עתידיים ולהבטיח למשפחות שלמות חיים מאושרים. גם בשיחה בהמשך בין בביתו של למאר, למאר אומר לאנדרטון שבגלל שהוא- אנדרטון, מכיר את הכאב של לאבד מישהו קרוב, לכן הוא מסור כל כך לעבודה שלו ולהצלת קורבנות עתידיים. ובאמת הסצינה הזו גורמת לנו להבין שדווקא קשייו של אנדרטון מעודדים אותו להבטיח חיים בטוחים ומאושרים עבור אנשים אחרים. זו הסיבה שהוא מאמין כל כך ביחידה, הוא מנסה למנוע מאנשים אחרים להרגיש את מה שהוא מרגיש. לכן הוא לא חושד כלל בלמאר ובפעילות של היחידה עד שלב מאוחר כל כך בו הראיות כבר מצטברות.
דוגמא נוספת – התשובה לשאלה 6:
בשיחה שבסרטון שון מבקש מאביו שילמד אותו לרוץ מהר ואנדרטון מלמד אותו ואומר לו שיום אחד הוא עוד ישיג את כולם. היא מלמדת אותנו על הקשר החזק בין אנדרטון לבנו, וכמה תקוות היו לאנדרטון בעבור שון וכמה הוא האמין בו.
האפקט שנוצר הודות לדיבור של אנדרטון בזמן ההקרנה הוא שלא ניתן להבחין בבירור בין הדיבור של אנדרטון מהעבר בסרטון לבין הדיבור של אנדרטון בהווה, מה שמדגיש לצופים כיצד אנדרטון נשאר תקוע בעבר, מוטמע בתוכו כמו שהוא מוטמע בסרטון .