מבוא
בעבודה זו אבקש לטעון כי השימוש בהדמיות בקולנוע הפוסט-מודרני, באופן המחליף את הרפרנטים הקיימים בעולם הממשי, משפיע על תפיסת המציאות של הצופה ויוצר אי ודאות בהבחנה שבין ממשי ומדומה. כתוצאה מכך, הצופה האקטיבי מכיר בעובדה שהקולנוע הוא תמיד טקסט ומציאות מוחלפת, אשר את מקומה תופסת הבבואה, והוא מגבש משמעות מתוך הפרשנות שהוא מבצע.
את הטענה אבסס באמצעות אלמנטים מהגישה הטכנולוגית-תרבותית, המתמקדים בפירוק מושג המציאות ובדימויים כתחליפים למציאות. גישה משנית בה אדון היא הגישה הקוגניטיבית, הפוסעת יד ביד עם הגישה הפוסט-מודרנית – זו מפרקת את המציאות ויוצרת צופה חושב ומודע, וזו שמה דגש על הצופה האקטיבי, הבונה לעצמו מחדש את הממשות, ואת הפרשנות בעלת המשמעות האישית שלו מהטקסט.
בעבודה אבחן כיצד הסרט "להרגיש בבית" (3-Iron), המכיל מאפיינים פוסט-מודרניים רבים, שזור בדימויים שמחליפים את הרפרנטים הקיימים במציאות, ומשתמש בהם לערעור מעמד העולם הדיאגטי, בעיקר בשיא השימוש בסימולקרה, הדימוי, בעיצומו של הסרט. זאת על מנת ליצור בפני הצופה תפיסה של עולם חמקמק ומתעתע, ולחייבו להפעיל תהליכים קוגניטיביים להבחנה באשליה.
שמו המקורי (האנגלי) של הסרט – 3-Iron – הוא אנלוגיה לגיבורה.
מדובר בכינוי למחבט גולף שלא משתמשים בו הרבה במהלך המשחק, בדיוק כשם שהבחורה מרגישה נטושה וחסרת-שימוש, עד להופעתו של הפורץ המפתיע, שלא פוסק להשתמש במחבט הגולף של בעלה.
ביחד השניים פורצים לבתי זרים ריקים, חיים שם באופן זמני בעודם טורחים להשלים את כל עבודות הבית, ומתאהבים. כשהם נתפסים ועולם החוק הופך מושחת ואלים, הגיבור בוחר להתנתק מהמציאות בדרך ייחודית, ולהפוך בכלא ל"רוח רפאים", לבבואה שלא ניתן להבחין בין נוכחותה להיעדרה. בשל מרכיבים אלה ועוד, הסרט מצליח להביע בצורה מיטבית את הטענה, ולהמחיש כיצד הדמיות מערערות את המציאות ומחייבות את הצופה לתהליכים קוגניטיביים מפיקי משמעות.
תוכן העניינים
מבוא

1 פרק ראשון: הצגת הסרט "להרגיש בבית" כסרט פוסט-מודרני
2 פרק שני: דה-קונסטרוקציה של המימזיס – ההדמיה כתחליף לממשות
3 פרק שלישי: דה-קונסטרוקציה של הסובייקט 5
פרק רביעי: הצופה האקטיבי
6 סיכום 9
ביבליוגרפיה
1 0 נספחים