ממ"ן 15                  שאלה 1
ההגדרה התגובתית במסגרת החיפוש אחר הגדרה מאפיינת לסטייה, שבאמצעותה נוכל להבחין בין תופעות ראויות ואינן ראויות להיכלל בתחום הסטייה, מעלה גוד מספר הגדרות ובוחן האם אחת מהן היא ההגדרה אחריה מחפש. קבוצת ההגדרות הראשונה שמציג מכילה את חמש ההגדרות הפשטניות של סטייה, שאין ביכולתן לאפיין סטייה. עפ"י ההגדרה התגובתית, היסוד ההכרחי בכל סטייה הוא גילויים ממשיים של תגובה שלילית להתנהגות, לאמונות או לתכונות. כדי שמעשה, אמונה או תכונה ייחשבו לסטייה צריכים להתקיים שני תנאים: שאנשים אחרים יראו אותם או ישמעו עליהם,ושאנשים אלה יגנו את המבצעים ובעלי התכונה או יענישו אותם.מעשים, אמונות ותכונות רבים מתקיימים בלי שאחרים יראו אותם, ואינם יוצאים לאור, מבחינה חברתית הם אינם קיימים. הם ידועים רק למבצעים, למאמינים ולבעלי התכונות עצמם. אדם שביצע מעשה מגונה כלשהו בחדרי חדרים ושהתנהגותו לא התגלתה מעולם לאיש, לא ביצע כל סטייה. עפ"י הגישה התגובתית, גם מעשים ותכונות הידועים לאנשים אחרים אך אינם מעוררים תגובות של גינוי וענישה אינם מהווים סטייה כלל. מה שקובע הוא התגובה החברתית, ולא המעשה.מה שמגדיר או יוצר את הסטייה הוא הגינוי עצמו. אם אין גינוי, לא הייתה סטייה.כדי לקבוע אם מעשה מסוים הוא אכן סטייה, עלינו להמתין ולראות כיצד קהל הצופים יגיב בפועל, משום שתגובתו אינה ניתנת לצפייה מראש.הגדרה זו היא מועילה אך לוקה בחסר.יש לה יתרונות לצד חסרונות.החיסרון שלה הוא שהיא מתעלמת מהתנהגות ומתכונות נסתרות שהיו מעוררות תגובה שלילית אם נתגלו, רוב הסטיות נעשות בסתר. כמו כן היא מתעלמת מהתנהגות ומתכונות נסתרות שהיו מעוררות תגובה שלילית, גם כאשר המבצע או בעל התכונות יודעים שהקהילה כולה הייתה מגנה אותם. נוסף כל כך היא כופרת באפשרות שתהליך התגובה ניתן לחיזוי במידה מסוימת. רק לאחר התגובה נוכל לדעת אם המעשה סוטה.
שאלה 2
מושג זה עולה במסגרת ההתבוננות התיאורטית של הפרספקטיבה הפוזיטיביסטית בתופעת הסטייה. פרספקטיבה זו מנסה להסביר את ההתנהגויות והאמונות עצמן, מדוע אנשים עושים מעשים מסוימים או מאמצים אמונות מסוימות. על פי הגישה הפוזיטיביסטית הדבר …