סיכום – להבין סרטים מדיום: מכשיר שבאמצעותו מועברים תכנים. לכל מדיום יש אמצעי מבע יחודיים, וכאשר הם מופעלים באמצעות טכניקות שונות – המדיום מעביר תכנים. (למשל: הציור הוא מדיום. על מנת שהציור יעביר "תוכן" יש להשתמש באמצעי המבע שלו (מכחול,צבע, מסגרת) ובטכניקת ציור מסוימת. הסגנון הוא התפיסה המנחה את טכניקת ההפעלה של אמצעי המבע האמנותיים בדרך החותרת להשגת תכליות תוכן מסוגים שונים (מידע, אפקטים רגשיים, משמעויות מופשטות). לקולנוע חמישה אמצעי מבע מרכזיים:
צילום (מרחקים, זוויות, תנועת מצלמה, שליטה במצלמה) מיזנסצינה (מכלול אמצעי המבע המשותפים לקולנוע ולתיאטרון כמו העמדה, תפאורה, תאורה, צבע, קומפוזיציה איפור תלבושות וכו'). עריכה (חיבור שוטים המייצר אירגון של חלל, זמן ומידע עלילתי) פס-קול (דיבור, אפקטים, מוזיקה).
נראטיב (המערכת המארגנת ומציגה את החומרים הסיפוריים בתוך הסרט).
קולנוע בדיוני: קולנוע המספר סיפור "מלאכותי". בדר"כ הדבר כולל שימוש בשחקנים, תסריט, פעולות בימוי.
הקולנוע הבדיוני נבדל מקולנוע המציג את האירוע "עצמו" או עדים "אמיתיים" לאירוע (קולנוע דוקומנטרי). כמו כן הוא נבדל משימושים באמצעי המבע הקולנועיים שאינם מנסים לספר סיפור (וידיאו-קליפ, קולנוע אוונגרדיסטי, קולנוע אקספירמנטלי).  שלושת הדפוסים הסגנונים העיקריים של הקולנוע הבדיוני הם קולנוע ריאליסטי, קלאסי ופורמליסטי. הם נבדלים ביניהם בדרכי השימוש בחמשת אמצעי המבע הקולנועיים המשמשים אותם לבניית הסיפור.
קולנוע קלאסי: קולנוע שמשתמש באמצעי המבע באופן קונוונציונלי (כלומר, דפוס מלאכותי שהצופה מורגל בו ולכן הוא איננו מושך את תשומת ליבו). זהו קולנוע ששם דגש …