1 )        התאוריה הריאליסטית רואה את המערכת הבין לאומית כמערכת אנרכית, בה כל מדינה צריכה להתחרות על מקומה ולשרוד. זאת היא יכולה לעשות באמצעות רכישת עוצמה בעיקר עוצמה צבאית, בה היא יכולה להשתמש כדי להשיג השפעה ולממש את תאוותיה.
הדרך  הריאליסטית ליצירת ביטחון במערכת כוללת שלוש אפשרויות: בריתות – הסכמים רשמיים בין מדינות לתיאום התנהגותן במקרי חירום צבאיים, אשר מסייעים למדינה להגביר את יכולותיה הצבאיות ובכך ממלאים תנאי יסוד בגישה הריאליסטית. לדעת הריאליסטים כדי להגיע לביטחון מערכתי וליצור מערכת יציבה של איזון ובלמים, על המדינות לכרות ביניהן הסכמים ובריתות. הסכמים ובריתות יוצרים שיתוף פעולה ומעין מחויבות לכאורה של המדינות זו לזו, ומכאן שיש מעין איזון של תלות אחד בשני. טרם כריתת הברית אשר בסופו של דבר מבוססת על אינטרסים, מבצעות המדינות מספר פעולות מקדימות כגון שקילת ההחלטה מבחינה רציונאלית ושקילת העלות למול התועלת. חרף העובדה שהתומכים בגישה הריאליסטית סבורים שיש להימנע ככל הניתן מכריתת בריתות, הם מודעים לכך שלעיתים אין ברירה. ישנן מספר סיבות שבגללן חוששים הריאליסטים מכריתת בריתות:
·         כאשר מדינות תוקפניות מצויות בברית, הן עשויות להפוך תוקפניות יותר, נוכח הגיבוי שהן חשות כחלק מהיותן חברות בברית.
·         בריתות מאיימות על אויבים ועשויות להוביל לעידוד הקמתן של בריתות נגד.
·         כינון בריתות בין מדינות יכול למשוך צדדים ניטרליים להצטרף לבריתות נגד.
·         בברית נדרש איזון בין המדינות, כאשר במסגרת הברית כל המדינות צריכות לצאת נשכרות באופן שווה, דבר הקשה להשגה.
·         בנות בריתך היום עשויות להיות אויבותיך מחר, ואז למעשה הן מכירות הן נקודות התורפה והחולשה של בת הברית לשעבר.
מאזן כוחות – ציון 100 תאריך הגשה: 10/09/2012