שאלה 1
המושג "קלאסי" בהקשרו ליצירות אמנות, משמעו תיאור יצירת מופת המשמשת דוגמה ומודל, מגלמת אידאל אמנותי של הרמוניה ואיזון בין מרכיביה, ומשלבת באופן מאוזן בין היסוד הרגשי שבה לבין היסוד השכלתני-רציונלי. באמצע המאה ה-18 אירופה מאמצת את הקלאסיציזם, סגנון חדש בספרות, באדריכלות ובאמנות בכלל. לראשונה ניתן המושג "קלאסי" ליצירות אמנות ששרדו מהעולם העתיק של האימפריות היוונית והרומית. הן הפכו מודל לחיקוי לאמנים עם תום תקופת ימה"ב ותחילת הרנסנס, ה"לידה מחדש" של אמנויות אלה ושל תפיסות עולם הומניות. לאורך ימה"ב שלטו בעולם המערבי הכנסיות המונרכיה; היסוד העיקרי היה דתי, באמנות הויזואלית, בתחום הכתיבה, השירה והמוזיקה. עם תום ימה"ב ובוא הרנסנס, היתה תחייה ליסודות האמנות של העולם העתיק – האמנים נמשכו לסימטריה וההרמוניה שביצירות מתקופות אלה ולגישה השכלתנית, המתמטית והמדעית שמצאו בהן. ציירים למדו למדוד פרספקטיבה בהשראת היוונים, משוררים כתבו במשקלים עתיקים מהשירה היוונית, ומחזאים כתבו מחזות בהשראת הטרגדיה היוונית. המוזיקה מן העולם העתיק לא שרדה, כיוון שלא נרשמה בתווים, ולכן לא יכלו מוזיקאים בני תקופת הרנסנס והבארוק להסתמך על מודלים מן התקופה ההיא, ונסמכו ברובם על מסורות מוזיקליות כנסיתיות, והמוזיקה של תקופת הבארוק אופיינה במורכבות צלילית, פוליפוניה, שנמשכה לסימטריה והרמוניה (בתורת המוזיקה נקרא הזרם גם "פרה-קלאסי", ומבולטי מלחיניו הם סקארלטי, פרגולזי, ז'אן-בטיסט לולי ועוד, ע"ק). התקופה הקלאסית נהוגה להיות מיוחסת לשנים שבין 1750 ל-1820. בין תקופת הבארוק לתקופה הרומנטית.