שאלה 1
א. דוגמה לתפיסה אחרת מזו שהאני הוא אחד בחברה לא מערבית ניתנת בדמותם של האינדיאנים הפנובסקוטים במיין. הם רואים באני שתי זהויות נפרדות, שמוגדרות כ"אני מקוטע" או מוכפל. קיים האני של היום, שהוא הגוף, והאני החיוני של הלילה, שמסוגל לחוויות חוץ-גופניות, לבצע פעולות שונות ולבוא במגע עם “אני” של אחרים. כל עוד שב האני החיוני אל הגוף לאחר זמן קצר, האדם נשאר בריא, אולם אם נמנע הדבר ממנו, האדם ימות.  פעילותו של האני החיוני היתה מתבצעת בשעה שהגוף אינו נמצא בהכרתו, כלומר בשעת חלום או בשכרון חושים. האני החיוני יכול לצאת מן הגוף ולפעול באופן עצמאי, ובכך לשחרר את האדם עצמו מרגשי אשם או מאחריות לפעולות שביצע בזמן שהיה האני החיוני שלו בפעולה. המיתולוגיה שלהם היתוותה את זירת הפעולה של האני החיוני, והיתה משופעת ביצורים ובבעלי-חיים שגם להם יש אני אחר כמותם. בני הפנובסקוט האמינו שכאשר ישן האני בגופם, יוצא האני החיוני ומתרועע עם היצורים הללו. מי שלא שמר על כללי המוסר כלפי יצורים אלה היה צפוי לעונשים.
כך היה תפקידן של ישויות אלה לא רק כדי להסביר לבני הפנובסקוט את פשרן של תעלומות טבע, אלא גם בעיצובם המוסרי.
היתרון של תפיסה כזו (עפ"י מדריך הלמידה) הוא בכך שאדם יכול לחוש שחרור מאחריות למעשים שעשה במשך שיטוטיו הליליים ולפטור אותו מתחושות אשם או בושה. עפ"י הספר, לעומת זאת, הדבר מוצג כחיסרון, כיוון ששם כתוב שכיוון שהאמונה היתה שחלומות הם אירועים מציאותיים, ולא כפי שאנחנו נוהגים לחשוב כהשתקפות של מאוויים, היה בה כדי לגרום לאדם לחוש אשמה ופחד על אנשים שחלמו על מעשים שלא ייעשו במציאות.
(כאן מצאתי סתירה, ולכן אינני יודעת מה הנכון המוחלט, שתי התיאוריות נראות לי מתקבלות על הדעת ע"ק). יתרון אחר שאני יכולה למצוא הוא שהתפיסה הזו עזרה לבני השבט לחצוץ חיץ בינם לבין שכניהם הזרים הקולוניאליסטיים, כיוון שהאמונה הזו סייעה בידם להאמין שלזרים אין דרך להגיע ולהשתלט על האני החיוני של בני הסבט ולמנוע את פעולותיו.
ב. תפיסה המנוגדת לאני העצמאי בחברה המערבית, היא תפיסה של אני שהגדרתו… (המשך)