א. הראיון האישי: זהו ראיון מובנה למחצה עם משיב יחיד, אשר נמצא בעצם בטווח שבין הראיון המובנה המשמש לסקרים כמותיים לבין שיחה ספונטנית. ראיון זה הוא מעין הזמנה למרואיין לדבר בהרחבה, במונחיו שלו, תוך מתן זמן להרהור ולשיקול דעת. כמו כן ראיון זה היא פעולה אינדיוודלית, פעילות זוגית, זהו ראיון מעמיק יותר ואישי יותר שמבליט את נקודת מבטו של הנחקר.כאשר בראיון זה מתבטאים באופן חד הבדלי התפקידים שבין המראיין למרואיין, וניכר הפער שבין הסיטואציה המחקרית לבין שיחה "רגילה" בין בני אדם. כאשר המראיין אמור לשאול את השאלות ואילו המרואיין אמור רק להשיב עליהן.כמו כן, תפקידו של המראיין הוא לגרום למרואיין לדבר עמו באריכות, להעניק לו תחושה נוחה ולבסס עמו יחסי אמון ובטחון.כמו כן, כדאי להשתמש בראיון אם מטרתו של המחקר היא להכיר לעומק את עולמו של אדם, את חוויותיו, את התנסויותיו ואת הביוגרפיה האישית שלו. חסרונותיו הם, ראשית, יכולה להיות רצייה חברתית- המרואיין ישמיט דברים לא נעימים וירצה לרצות את החוקר בהתאם לנורמות מקובלות או בהתאם למה שהוא חושב שזוהי השערת המחקר. שנית, בגלל שמדובר בראיון חצי מובנה, המראיין מגיע עם שאלות מוכנות, עם האג'נדה שלו. מכיוון שהאג'נדה שלו היא אתית, הוא לא יכול להבין את השפה של הנחקרים ויכול לפספס משמעויות של הנחקרים. לגבי התוקף והכללה, לא ניתן להכליל מהראיון אל המציאות החברתית הרחבה כי יש קושי לאמת ולבדוק את המידע שהמרואיין מוסר משום שהוא מוסר את התחושות שלו. כמו כן, מכיוון שאנו נסמכים על נקודת מבט סובייקטיבית של המרואיין, קשה גם לתקף. לכן כדי לפתור קשיים אלו, על החוקר לא לקבל את הדברים כמובנים מעליהם, אלא לנסות למצוא פרטים נוספים ולעשות הצלבה עם מרואיינים אחרים ואפילו עם חומרים אחרים.