סיכום מאמר עיוני מס' 2 – האפידמיולוגיה של ה-ADHD אצל ילדים בגילאי בית הספר מחבר:
שוואב סטון & סקאיל               שנה:
2000 נושא המאמר:
אפידמיולוגיה מטרותיה לזהות את שכיחותה של מחלה בתוך האוכלוסייה.
נושא המחקר מתבסס על שכיחות ADHD אצל ילדים בגילאי בית ספר.
החוקרים מציגים את חוסר ההתאמה בשכיחות, חקרו 19 מחקרים, חלקם קהילתיים וחלקם קליניים שעשו נוירולוגים.
מטרות המחקר:
1.     בדיקת שכיחותה המחלה באוכלוסייה שכן היא בעלת השלכות חשובות עבור תוכניות בריאות.
2 .     אסיפת מידע אודות אופן ההפצה של המחלה בתוך האוכלוסייה, דבר העלול להשפיע על תוכניות בריאות ופיתוח אמצעי מניעה ותכנון והקצאת משאבים טיפוליים. סקירת ספרות: השכיחות להיפראקטיביות נעה בין 3%-
5 %. השאלה המחקרית היא למה יש פער בשכיחות?
הסברים לשונות בדיווחי השכיחות:  אך משגה
1 .        קושי באבחנה מבדלת על בסיס הסימפטומים המבחינים.
2.        כמות לעומת איכות הסימפטומים (לא יכלול ילד עם 5 סימפטומים).
3.        מהימנות מקורות המידע (הורים, מורים, ילד) בכדי למנוע זאת כל פנייה מכל גורם מטופלת.
4.        שונות בין הפונים (מין, גיל, תרבות).
5.        גורם מאבחן (קליני, קהילתי).
קהילתי/פסיכולוגי מתייחסים יותר לתפקוד ולא עובדים לפי ה- DSM. קליני לעומתם מתייחסים ל-DSM ע"י ראיונות אישיים.
6.        הפרעות נלוות – ברגע שיש מאובחנים, כאשר אין הפרעות נלוות לא מאובחנים.
מסקנות החוקרים:
·          באיסוף אינפורמציה רצוי לצפות בילד.
·          לשנות את ההגדרה של ADHD: 1. איכות ולא כמות. 2. היבט תפקודי.
·          הערכת השכיחות 5%-10%.
·          יותר בנים מבנות.
·          מהימנות – דיווחים קליניים > דיווחים קהילתיים.
·          קומורבידיות מדווחת יותר הן במחקרים הקהילתיים והן במחקרים הקליניים.
מאמר
2 – Epidemiology of ADHD in school-age children Schhill, Schweb-Stone המאמר מגיש סקר קריטי לגבי אפידמיולוגיה, על מנת להפיק הערכה אופטימאלית על השכיחות של ADHD בקרב ילדים בגילאי ביה"ס, וכן לזהות מתאמים קליניים ופסיכולוגיים של ADHD.
אפידמיולוגיה בפסיכיאטריה של ילדים אחת המטרות העיקריות של אפידמיולוגיה היא לזהות שכיחות של המחלה בקרב האוכלוסייה. השכיחות היא: מספר המקרים חלקי  מספר אנשים באוכלוסייה נתונה.
מטרה נוספת של אפידמיולוגיה היא לזהות מהו מצבה של אוכלוסייה נתונה מבחינת ההפרעה. הדבר עשוי להשפיע על מדיניות הבריאות, במלים אחרות נקיטת אסטרטגיות מניעה למיניהם בקרב אוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה. המודעות לגבי ההפרעה יכולה להוביל  לזיהוי גורמים המשפיעים על ADHD. זיהוי הגורמים יכול לספק סיבות להפרעה ובסיס איתן לחקירה.
לסיכומו של דבר ניתן לומר שלאפידמיולוגיה ישנם שתי משימות: האחת, נוגעת למדיניות הבריאות, ואילו השנייה מתמקדת בזיהוי גורמים המשפיעים על ההפרעה.
אי וודאות ואבחון הפרעת ADHD נפוצה באוכלוסייה בשכיחות גבוהה, ומעריכים כי היא מאפיינת 3%-
5 % מכלל האוכלוסייה ו- 2%-14% מילדי גיל ביה"ס. 5% מכלל תלמידי ביה"ס בארה"ב לוקים בהפרעת קשב וריכוז בממוצע בכל כיתה לפחות תלמיד אחד עם סימני ADHD. השונות והפערים בדיווחים על שכיחות ההפרעה נעוצים בכלי האבחון ובקריטריונים השונים ובתפיסת החברה ובמודעותה לקיומה של ההפרעה או לחומרתה. מאמר זה סקר מגוון מחקרים שנערכו בקהילות שונות בעולם ובחנו מדגמים גדולים וקשת רחבה של גילים. הדיווחים מצביעים על שיעור גבוה של אנשים עם מאפייני ADHD, שנע 1.9%-14.4% מכלל האוכלוסייה. 13 מחקרים שבחנו ילדים עם ADHD גילאי 6-13, מחצית מהמחקרים דיווחו על
4 %-10% ילדים עם ADHD, אחרים דיווחו על שכיחות של 12-14.4%. אין הסבר חד משמעי להבדלים בשכיחות ההפרעה באוכלוסייה.
ההשערות הן:
1 .              הבדלים בשונות במאפיינים אקולוגיים (תרבות), נורמות והתנהגות וכו'.
2.              שונות שנבעה מהבדלי גיל בין הנבדקים, שיטת המדידה (מדידה לפי מדריך 3 או 4), גודל מדגם ומקורות המידע.
3.              כמו כן ישנה ירידה בשכיחות התופעה עם העלייה בגיל. למשל בגיל 14 היו 9% מהילדים עם מאפייני ADHD לעומת 6% בגיל 16 .
המאמר מתאר גם מחקרים שבחנו את השפעת הסביבה החברתית על ADHD: המשפחה, מקום מגורים, תפקוד משפחתי, היסטוריה פסיכיאטרית ורפואית של המשפחה. מחקרים אלה מעלים השערה כי היבטים אקולוגיים מסוימים מעלים את הסיכוי להתפתחות ADHD  ההפרעה נמצאה במתאם עם אי יציבות במערכת המשפחתית, עם רמת הכנסה נמוכה, עם תנאי מגורים ירודים ורמת צפיפות גבוהה, עם היסטוריה פסיכיאטרית של האם ועם קשיים בתפקוד המשפחתי.
עולה מהמאמר כי בניגוד להפרעות גנטיות שאפשר לאבחן כבר לאחר לידה או בגיל צעיר של הילד ולהתחיל מיד בטיפול, באבחון ADHD יש להישען על ההיסטוריה של הפרט. יתרה מזו לילדים עם ADHD סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעות משולבות.
מטרת החוקרים למצוא מהם הגורמים לשונות הגדולה בדיווחי שיעורי ההפרעה במחקרים השונים. והגורמים הם: בדומה לרובן המכריע של הפרעות המתייחסות לתקופת הילדות, אין סוג מסוים של אבחון גם ל-ADHD. בהעדר צורת אבחון החלטית ומקיפה, האבחנה נשענת על תיאור. הסתמכות על היסטוריה גוררת בעיות מתודולוגיות, המשותפות לה ולמספר הפרעות ילדות נוספות.
להלן הגורמים הנוגעים באופן ספציפי ל-ADHD:
·      הגורם הראשון נוגע למודיע – בהסתמך על גיל, ייתכן שעד גיל 12 הילד אינו מהווה מקור מידע אידיאלי.  המורה בכיתה מהווה מקור מידע חיוני באבחנת ההפרעה: ראשית, הסימפטומים של ADHD משפיעים לרעה על הצלחה בתחום האקדמי; שנית, ההתנהגות המשובשת המאפיינת לרוב את ה-ADHD עלולה להתגלות מהר יותר בין כותלי ביה"ס מאשר בבית. בנוסף לכך, חברי כיתתו של הילד הסובל מ-ADHD עשויים לשמש למורה קבוצת השוואה. מצד שני, להורים יש יתרון מעצם היותם עדים להתנהגות ילדם מזה כמה שנים בסיטואציות מגוונות.
·      הגורם השני נוגע לסף הסימפטומים המשמשים להגדרת האבחנה – לפיכך, אבחנה מבדלת בין הפרעות שונות תהיה קשה לאיתור ותהיה מונעת יותר ממוסכמות מאשר עובדות. להפרעות פסיכיאטריות רבות האבחנה דורשת מספר ספציפי של סימפטומים. גישה זו בעייתית במיוחד עבור פרטים מסווגים שהינם בדיוק מעל ובדיוק מתחת לסף.
·      הגורם השלישי נוגע למדידת הליקויים – על-אף עובדת קיומו של מתאם גבוה מאוד בין חומרת הסימפטום לליקוי, מערכת היחסים בין מניית הסימפטומים לליקוי אינה פשוטה. כשל בהכללת ליקוי תפקודי בהגדרה צפוי להוביל להערכה של שכיחות גבוהה.
·      גורמים נוספים נוגעים לשיטות לאיסוף נתונים (ראיון ישיר לעומת ראיון בכתב), מסגרת זמנים (עכשווית לעומת משך כל החיים), ותכנון המחקר (אימות אקראי לעומת מדגם נוח, תכנון דו-שלבי לעומת חד-שלבי).
מסקנות החוקרים: באיסוף אינפורמציה רצוי גם לצפות בילד. חשוב ורצוי במקום לסמוך רק על דיווחי האחרים.
לשנות את הגדרת ADHD כך שנסתכל על איכות ולא על כמות, להוסיף מבט תפקודי.
הערכה של שכיחות בין 5%-10% .
יותר בנים מבנות מאובחנים, 9 ל-1
מהימנות הדיווחים הקליניים מהימנים יותר מהקהילתיים, לקהילתיים יתרון בתפקודי.
קומורבידיות מדווחת יותר הן במחקרים הקליניים והן בקהילתיים.
הבדלים בין המינים:
בין בנים לבנות מצביעים החוקרים על ממצאים לא עקביים, שמקורם במזג שונה, בהתמודדות חברתית נבדלות בציפיות חברתיות אחרות מבנים ובנות. במחקרים שונים נראה כי בהשוואה בין בנים לבנות עם סימנים של הפרעות התנהגות, שינויים במצבי רוח ובעיות חרדה הבנות תפקדו פחות טוב והתקשו יותר בביה"ס. שכיחות ההבדלים בין בנים לבנות משתנה במחקרים השונים ונעה בין פי שניים עד פי עשרה יותר בנים מבנות. אולם יש הבחנה בין אוכלוסייה עם הפרעת ADHD וסימנים של הפרעת התנהגות כדוגמת תוקפנות והתנהגות אנטי חברתית, שבה לוקים בממוצע פי 6 יותר בנים מבנות לבין יחס ממוצע של
3 .5 בנים יותר מבנות באוכלוסייה הלוקה בהפרעה ללא סימנים קליניים נוספים.
ברקלי העלה מחקרים שמצאו כי השכיחות בקרב בנים פי 3 מאשר בקרב בנות, ופי שישה עד שמונה בקרב בנים עם סימנים קליניים נוספים כדוגמת תוקפנות והפרעה מתנגדת בנות מתאפיינות פחות בהפרעות התנהגותיות- אולם בקרבן יש יותר בעיות במצבי רוח ובתקשורת שפתית.
אחרים לא מצאו הבדלים בהישגים לימודיים, בקשרים בין אישיים, ובבעיות רגשיות או התנהגותיות. נמצא כי יותר בנות נמצאות בסיכון להפרעות פסיכיאטריות, דיכאון והפרעת חרדה. השונות במחקרי בנות עם ההפרעה נעוצה כנראה בעובדה שהמדגמים מצומצמים ומס' המשתתפות בהשוואה לבנים נמוך.
משנות ה-90 חלה עלייה משמעותית באבחון בנות עם הפרעות קשב וריכוז. משקף את הגברת המודעות לבעייתיות ההפרעה או שמא בקרב בנות מתאפיינת התסמונת בביטויים אחרים? האם מקור השוני הוא בהבדלים בציפיות מבנים ומבנות. אצל הבנות נצפתה רמה גבוהה יותר של חסך בקשב ושל התנהגות מופנמת ובקרב בנים נמצא מדד גבוה של היפראקטיביות. מורים דיווחו על יותר בנים עם ADHD כבעלי רמת תנועתיות, קשיי קשב והפרעות התנהגות גבוהים יותר משל בנות עם ההפרעה.
בדיווחי ההורים לא נמצאה שונות בין הדיווחים על בנים לבין הדיווחים על בנות.
שכיחות ההפרעה בחלוקה למינים היא גם תלוית גיל. משמעות הדבר כי בנות בגיל 10-20 שכיחות ההפרעה נמוכה יותר מאשר בקרב הבנים באותו גיל. ההסברים האפשריים לשונות בשכיחות בין המינים מיוחסים לשוני במזג ובתהליך עיבודו של מידע חברתי. פעילות יתר והתנהגות מוחצנת בולטת יותר אצל הבנים ולמקצת הבנות עם ההפרעה מאפיינים של התנהגות מופנמת.
לכן אפשר לזהות מאפיינים של ההפרעה אצל בנים בשלב מוקדם יותר, לאבחן אותם ולהתחיל בהתערבות בגיל צעיר בעוד שבנות מאותרות ומופנות לאבחון בשכיחות נמוכה יותר או בגיל מאוחר יותר. סיכום מאמר מס' 3 – הפרעות קשב וריכוז, מאפיינים ייחודיים בתסמונת התפתחותית של האונה הימנית מחבר:
יעל לנדאו, ורדה גרוס-צור שנה:
1999                                                     נושא המאמר:
תסמונת התפתחותית של החצידור (אונה במוח) הימני. ממצאי מחקר מעידים על חשיבות בולטת יותר של החצידור הימני, בהשוואה לשמאלי בתפקודי קשב.
מטרות המחקר:
אפיון הפרעת הקשב הייחודית בילדים עם תסמונת התפתחותית של החצידור הימני.
סקירת ספרות התסמונת ההתפתחותית של החצידור הימני המכונה בספרות ליקוי למידה לא מילולי נחקרה מעט מהפרעות בתחום המילולי הקשורות לליקוי בתפקוד בחצידור השמאלי.
גרוס-צור וחבריה דיווחו על 20 ילדים עם תסמונת התפתחותית של החצידור הימני בגילאים 6-17
וגילו מאפיינים בולטים: קשיים ריגושיים וקשיים בין אישיים, קשיים בתקשורת בלתי מילולית, רמת משכל תקינה, דיסקלקוליה, סימנים נוירולוגים קלים בפלג הגוף השמאלי.
אצל כל הילדים בלטו התנהגויות חברתיות לא תואמות, ריחוק חברתי כולל קשיים בהיבטים לא מילוליים של תקשורת חברתית.
סיכום:
נמצא כי החצידור הימני ממלא תפקיד חשוב בתפקודי הקשב הילדים הלוקים בתסמונת ההתפתחותית של החצידור הימני לוקים בהפרעות קשב וריכוז עם איטיות ומיקוד יתר ופחות בתנועתיות יתר, בנוסף לליקויי למידה ובעיות רגשיות.
המאפיינים הייחודים של תסמונת זו היא מיקוד יתר, היעדר תנועתיות-יתר וקשיים בולטים בעכבות עד כדי תפקוד פרסברטיבי ואיטיות. ככול הנראה, מאפיינים אלה מגדירים תת קבוצה נפרדת של הפרעת קשב וריכוז ומכאן הטיפול התרופתי הוא בתרופות אנטי דיכאוניות. תסמונת התפתחות בחצידור הימני = קשיים בקשב וריכוז ללא תנועתיות יתר.
מאמר מס' 3: הפרעת קשב וריכוז: מאפיינים ייחודיים בתסמונת התפתחותית של האונה הימנית תסמונת החצידור הימני מתאפיינת בקשיים רגשיים ובהפרעה במיומנויות של קשר בין אישי, הפרעת קשב וריכוז פגיעה ביכולת ראייתי מרחבית, כישלון בתחום האקדמי, במיוחד בחשבון וסימנים נוירולוגיים קשים או רכים בפלג הגוף השמאלי. תסמונת ההתפתחותית של החצידור הימני או לחלופין ליקוי למידה לא מילוליים לא נחקר רבות משום שהקשיים הלא מילוליים פוגעים פחות ביכולת התפקוד בביה"ס ויותר בכשרים לא אקדמיים. למשל קשיים בהתמצאות מרחבית, ציור, משחק ואינטראקציה חברתית. מתבגרים ומבוגרים עם מדדים אופייניים לתסמונת ההתפתחותית של החצידור הימני דיווחו שקשייהם החלו בשנות חייהם הראשונות ומאז לאורך השנים מגלים קשיים רגשיים, הפרעה במיומנויות של קשר בין אישי עם פגיעה ביכולת ראייתית מרחבית, כישלון בתחום האקדמי, במיוחד בחשבון וסימנים נירולוגיים קשים או רכים בפלג הגוף השמאלי.
1 4
מתוך 15 ילדים עם תסמונת זו אובחנו עם הפרעת קשב וריכוז. הפרעה זו היא אינה הגורם לקשיים הרגישים ולקשיים במיומנויות של קשר בין אישי של הילדים עם תסמונת החצידור הימני אלא מדובר בשתי הפרעות ראשוניות שונות. לדוגמה כבר בשנות החיים הראשונות  קיימים קשיים בוויסות מנגנוני ערנות-שינה בחודשים הראשונים לחיים, רתיעה ממגע ולעיתים קשיים ברכישת מיומנויות של הדדיות חברתית.
2 0 ילדים עם תסמונת החצידור הימני בגילים 6-17 דיווחו על לפחות 3 ממאפיינים אלה:
1.       קשיים רגישים וקשיים בקשר הבין אישי
2 .       קשיים בתקשורת מילולית
3 .       רמת משכל תקינה עם פגיעה יחסית בכישורים הראייתיים מרחביים והביצועיים
4 .      דיסקלקוליה. סיכום מאמר עיוני מס' 27
…