שם הקורס: גישות ותיאוריות  במדיניות ציבורית מס' הקורס: 38 – 914 – 71
תאריך הגשה: אוקטובר 2009 / תשרי תש"ע מגיש:
תוכן עניינים
מבוא –..עמ'
4 -5
פרק 1: רקע: 
1 .1  הצגת הבעיה –…עמ'
6 -7
2 .1 גישות למדידת העוני עמ'
8 -13
1 .3  מדידת העוני –עמ'
1 4-19
1 .4 כלים לצמצום העוני עמ'
2 0-22
פרק 2: רקע תיאורטי:
בעיית המשילות –.עמ'
2 3-26   פרק 3: ניתוח  ודיון -עמ'
2 7-28   פרק 4:  סיכום ומסקנות –..עמ'
2 9-30   רשימה ביבליוגרפית -עמ'  31
תקציר עוני הוא מצב שבו אין לאדם, למשפחה או לקבוצת בני אדם די אמצעים לקיים את עצמם, או לחלופין, מצב שבו אדם (או קבוצה) נאלץ להסתפק ברמת חיים נמוכה במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבתו הקרובה. ישראל בדומה למדינות אחרות רבות נמצאת עם שיעורי עוני משמעותיים. מדידת העוני העיקרית בישראל היא המדידה היחסית שמפרסם המוסד לביטוח לאומי כל שנה על בסיס נתוני סקר הכנסות המשולב של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עוני הפך לנושא מרכזי בדיון הציבורי במהלך השנים האחרונות בישראל. זה לא אומר שבעבר הדיון הציבורי לא התייחס לנושאים כמו פער חברתי, אוכלוסיה חסרת אמצעים (משפחות או ילדים) או בעיות חברתיות. אך המילים "עוני" או "עני" היו בשימוש לעיתים רחוקות,פעם בשנה, למשך כמה ימים, בדו"ח השנתי של ביטוח לאומי שהתפרסם.
השינוי הוא לא רק בדיון על עוני אלא גם בעלייה במספר בתי התמחוי לעניים, תרומות וארגונים התנדבותיים לעזרה לעניים, וישנו יותר מחקר על עני מבעבר.
סיבה ברורה להתפתחויות האלה הוא הקיצוץ הדרסטי כמעט בכל סוגי ההכנסות שמומנו ע"י הממשלה. זה שילוב של כלכלה, אידיאולוגיה וגורמים ממשלתיים. ישנו שינוי בערכים ובהשקפת העולם על העוני, שבאה לידי ביטוי בשינוי בהגדרת העוני ובמנגנוני תמיכה לעניים.
הכוונה היא ליצור מספר קטן של עניים ולהפחית תמיכה כלכלית. ישנן מגמות חברתיות שונות לפעמים העוני הוא בעמדה מועדפת ויש כלפיו אהדה ולפעמים לא ובהתאם לכך ההשקפה משתנה.
לממשלה יש אינטרסים להיות מעל קו-העוני ולא להיחשב כמדינה שבה ישנם הרבה אנשים מתחת קו עוני דורש מהממשלה לתת הסברים לציבור ולהצדיק את רמות הבטחת הכנסה.
ישנה הנחה רווחת על כך שרמות הבטחת ההכנסה נקבעות ומושפעות לפי שיטת המדידה של העוני. ולן שיטת המדידה שנבחרת כדי לקבוע את קו העוני ואת רמת הבטחת ההכנסה היא מאוד חשובה.
שיטת התקציב הסטנדרטי נחשבת ל"קשוחה" בעוד ששיטת בדיקת ההכנסה נחשבת "נדיבה". ניתן יהיה לטעון שמדידה ישירה נחשבת מחמירה וקפדנית יותר, בגלל שהיא בודקת "אותם", בעוד שמדידת הכנסה בודקת "אותם ואותי" (מבחינת הציבור).  אם הציבור מרגיש ביטחון כלכלי, הוא נוטה לחלוק זאת עם העניים. מצד שני, אם הציבור ירגיש מאוים, יעדיפו שיטות "קשוחות" יותר. (מאוים מבחינה כלכלית).
כשהציבור מרגיש שאין רווחה כלכלית, אין מספיק כסף, הם רוצים לוודא שמי שנחשב עני, באמת עני. הם עושים זאת ע"י כך שבודקים מה יש לעניים ומה אין להם, מה צריך להיות להם ומה לא צריך להיות להם. הם דואגים לעצמם יותר מאשר לעניים.
כשהמצב הכלכלי טוב, הם ידאגו יותר לעניים. הם יראו את העני כקשור אליהם. הם ירצו שהוא יוכל לחיות בצורה הגונה ומכובדת.- ביחס למצבם.
אנשים בעלי ערכים מסורתיים, לא יראו את העני כקשור אליהם כ"כ, אנשים בעלי ערכים דמוקרטיים- כן.