1 .11.11
המשפט הפלילי ומטרותיו דיני העונשין בישראל מכונים גם "הדין-המהותי" , והם נבדלים ממשפט פלילי פורמאלי – דיוני,  ומדיני-ראיות. דיני העונשין עוסקים בהגדת עבירות פליליות; כלומר  עוסקים בהגדרת עבירות פליליות ומתי התנהגות מסויימת מהווה עבירה.
הדין הפלילי הדיוני הפרוצדורה העוסקת בשאלה כיצד להביא נאשם לדין פלילי, זהו כלי הנספח  לדין-הפלילי המהותי.
הדין הפלילי המהותי §          דיני הראיות – כלים/ כללים המסייעים למשפט המהותי , והם עוזרים לנו להוכיח את חפותו / אשמתו של נאשם. איך להוכיח טענות בדבר אשמתו של נאשם §          הדין המהותי – יבחן מה דינו של אדם בעקבות מעשה – האם ניתן להטיל עליו אחריות פלילית?
ומהי סוג העבירה (רצח, הריגה, רשלנות) .
§          הדין הפרוצדוראלי – יבחן שאלות הקשורות בהליך הפלילי – חקירה, כתב אישום, וכדו'. מה העבירה? מה המרכיב לעבירה? יבדוק בנוסף גם מעצר , חיפוש וכיו"ב .
מטרת דיני עונשין להרתיע אנשים מלבצע התנהגות שפוגעת במישרין ובאופן חמור ושפוגעת באינטרסים חיוניים של החברה . ההרתעה נעשית ע"י הגדרת התנהגות מסוימת כעבריינית – אם… אז… וסוג העבירות .
המשפט הפלילי מגן על האינטרסים של החברה: שלמות גופו של אדם פיזית ונפשית, כבודו של אדם וקניינו של אדם.
כיצד מגן המשפט הפלילי – "הדין המהותי" – על אינטרסים חיוניים?
קביעת איסור פלילי . החוק מגדיר עבירות פליליות מסוג צווי "עשה" , ו- "אל תעשה" .
הגדרת האיסור הפלילי צווי אל תעשה  – הגדרת מעשה נפסד – מניעת עבירה , במקביל ישנם עבירות בעלי אופי אחר –   עבירות מסוג צווי "עשה"  –  אתה צריך לבצע מעשה מסוים  , שאם לא תבצע אותו אתה עובר עבירה פלילית –  מיסים , דיווח. מהי הסנקציה? תגובה משפטית לביצוע עבירה .
ישנה תופעה של מגמות סותרות במשפט הפלילי – מגמה אחת – זוהי מגמה של הכרה בצורך של הימנעות מהרחבה בלתי מוצדקת של המשפט הפלילי  –  לדוגמא , תופעה שלא רוצים להחיל את היקפו של המשפט הפלילי ( גישור , הסדר טיעון ) . אל מול המגמה הזאת , ישנה מגמה מנוגדת הרואה בריבוי עבירות פליליות בספר החוקים הפלילי – להרחיב כמה שיותר את אחריותו של המשפט הפלילי  – "חוק מניעת הטרדה מינית " – יסודות פליליים ואזרחיים.
מבנה "הדין המהותי" (תאור גרפי על פי מודל – מבנה של עץ)
1 .         העלים: עבירות ספציפיות – רצח, אונס , השגת גבול , חלק קטן , מזערי (סע' 91-505
לחוק העונשין).
2.    הענפים: של חוק העונשין של המשפט המהותי , אלו הם הדוקטרינות הקובעות את כללי האחריות הפלילית.  נורמות כלליות שכוחן יפה לכל עבירה פלילית באשר היא. החלק הזה – כללי האחריות הפלילית , חשובים מאוד ונמצאים במגוון רחב של עבירות.
3.    גזע העץ: עקרונות יסוד של דיני העונשין (סע' 1-90 לחוק העונשין). התמקדות "המשפט הפלילי". חלק זה קובע את כללי האחריות הפלילית וסייגים – חריגים לכללים.
כללים אלו יכולים להיות מכמה סוגים:
§          כללים שקובעים תנאים – כאילו הם חלק מהגדרת העבירה למרות שבהגדרה עצמה זה לא כתוב – לדוגמא , באחד הכללים נקבע כי אדם נחשב עובר עבירה רק  אם הוא מודע למעשיו – זהו כלל שלא מצוי בכל העבירות.
§          כללים שתפקידם להרחיב את האחריות הפלילית , למשל " תיקי שותפים". §          כללים אחרים – כללים מנוגדים שמטרתם לצמצם אחריות פלילית – כללים הקובעים סייגים/ חריגים. למשל, מקורות שקובעים כי אדם לא ישא באחריות פלילית כי הוא למשל: "לקוי בשכלו", גיל, "הגנה עצמית".
ע"פ 3520/91 – פסק-דין תורג'מן – עקרון החוקיות, לענין סרסרות המערערת הורשעה בסרסרות למעשי זנות ובהחזקת מקום לשם כך. המחוזי גזר עונש מאסר של 18 חודשים מהם 6 חודשים בפועל וקנס.
הערעור הוא על העונש. המחוקק בחוקקו את חוק לתיקון דיני עונשין ביקש להחמיר עם מי שעוסק בסרסרות לזנות. קביעת עונש מאסר בפועל באה להביע את החומרה היתרה שהמחוקק ראה בעבירה. אין מקום לטענה שיש להקל בדינו של עבריין כי לא תמו חטאים מן הארץ. חשין (מיעוט):מעורר את עקרון החוקיות באספקט של הידיעה. לדעתו יש לבחון את הידיעה לפי מדיניות האכיפה ולא לפי הכתוב בחוק. מפרש את עקרון החוקיות כתדמית החוק שנתפסת בעיני הציבור. איילון: לא צריך להקל ראש במעשה בגלל אזלת היד של המשטרה וזה גם פוגע בעקרון החוקיות כי אין שוויון בין "הנתפסים" – תלוי בתלונת השכנים. כאשר רשויות סוטות מהחוק הן סוטות מעקרון החוקיות.
לא ניתן להפעיל דוקטרינות שהתפתחו בפסיקה למשל אחריות הדדית של הקושרים לאחר תיקון 39 כי אנו לא יכולים להרחיב אחריות ללא חוק.לעניין הסייגים וההגנות אין לנו סע' בחוק שמחייב שכל סייג יקבע בחוק.
ע"פ 478/73 – פסק-דין מאיר פנקס – נזיקין + גרימת מוות המנוח, שהועסק על-ידי המערער בתור מפעיל טרקטור. התנדב לרדת לבור עמוק כדי להוציא ממנו ארגז כלים שנפל לתוכו. לא ננקטו אמצעי הזהירות הנאותים והמנוח נפל אל תוך הבור ומת. המערער הואשם בגרימת מותו של המנוח עקב חוסר זהירות, לפי סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי, 1936. המחוקק קבע כי מידת הזהירות הנדרשת על-פי סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי הינה אותה זהירות בה חייב אדם לנהוג לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. וכן – בדרך כלל, אדם אשם בעבירה על סעיף 218 אם עשה מעשה שאדם סביר…