קריאה בטקסטים מחקריים – תשע"ב – אופנהיימר במאמרו טוען כי ייצוג המרחב הארץ ישראלי בספרות בתקופותיה השונות נועד לשקף שיח בעל מימד סמלי-חברתי, שיח המונע מאינטרסים פוליטיים ויחסי כוח חברתיים המובלעים באופן סמוי. במחצית הראשונה של המאה העשרים ייצוג המרחב בשירה שיקף את התפיסה הציונית השואפת להפרחת השממה ולהתחדשות האדם היהודי, ובתקופת המדינה ייצוג המרחב שיקף את התפיסה הלאומית ההגמונית. ייצוג המרחב בהתאם לערכי המערכת הציונית סימל מציאות שבה העם המדומיין והארץ המדומיינת הינם שלמים ואחדותיים וסימון הגבולות במרחב נועד להגדיר את גבולות המרחב הלאומי המבטא את המחלוקת בין יהודים לערבים ועל ידי כך אף להעצים את האחדות הפנימית המדומיינת שמטרתה יצירת קהילה מדומיינת ומלוכדת. ייצוג מרחב זה לטענתו של אופנהיימר, משרת ערכים של מערכת אידיאולוגית לאומית הרוצה להבליע את הפיצולים הפנימיים הקיימים הנובעים משוני אתני הממוקם מרחבית באופן מובחן, והסיבה לכך לטענתו טמונה בעובדה כי מתן ביטוי ספרותי לתודעה  האתנית יערער את התפיסה ההגמונית המעוניינת ליצור קהילה מדומיינת אחידה, שכן הכתיבה המזרחית תייצג כתיבה של שוליים אשר הינה זרה וחריגה ומביאה לידי ביטוי מרחבים כגון שכונות עוני ועיירות פיתוח, מרחבים שלא היו קיימים עד אז בספרות. השוליות המרחבית המזרחית הזו של פריפריה מול מרכז יצרה נקודת מבט חדשה ושונה של המזרחים על המרחב הלאומי והאתני, תודעה חברתית אשר לא נחקרה כלל , לטענת אופנהיימר, ונבחנת במאמר זה. פסקה מצוינת ומדויקת-
קריטריון ניקוד תמצות טענה מהמאמר המקורי- 7 נק' 7
טענה מקורית ומנומקת- משפטים נק'
1 3
ניסוח ושמירה על כללי הכתיבה האקדמית- 5 נק' 5
מקוריות- 3
נק'
3 סה"כ:
28