‏24/05/2012        המחלקה לספרות עברית תורת הספרות תרגיל מספר 1:
"התחנה" מאת יצחק אורפז הסיפור משקף מתח המתקיים בין החיים למוות, מתח המתבטא באמצעות מרכיבים רבים הקיימים בסיפור לרבות המקום בו מתרחשת הסיטואציה, האופן בו היא נתפסת ומוצגת על ידי המספר, הדמויות המופיעות בה, הדימויים החוזרים ונשנים ומתעבים, מבנה העלילה עצמה והאופן בו הדברים נתפסים באופן החורג מן הריאליזם תוך הפניה לעולם סימבולי. המרחב הסיפורי בו מתרחשת הסיטואציה המסופרת הוא מרחב לימינאלי, מדרכה שיש בה תחנת אוטובוס כאשר התחנה הינה תחנת מעבר ממקום למקום, לא מרחב שמתעכבים בו אלא ממתינים על מנת לעבור למקום אחר, אין לו קיום בפני עצמו הקיום מתממש ברגע שמגיע האוטובוס, עובדה היוצרת זיקה למהויות הסמליות המנוגדות בסיפור, חיים ומוות, וכך גם המרחב הוא מרחב התורם למשמעות זו של לימינאליות בין חיים ומוות. הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי מספר שהוא דמות בסיפור, דמות פאסיבית אשר כל פעילותה בסיפור מסתכמת בהתבוננות ממקומה בשדרה. מספר עם יכולת ראייה מוגבלת, מרחב ראייה מאוד מצומצם גם נפשי וגם פיזי של מדרכה בת 50 מטרים אשר יש בה תחנת אוטובוס וזקן מוכר גרעינים. התבוננות המספר ממרחק במציאות הממשית באופן כזה נתפסת כמשקפת התרחשות פנימית לא מודעת בנפשו של הסופר והתיאור אינו של מציאות כהווייתה אלא כביטוי ביטוי למעמקי נפשו. הריאליזם מתערער גם לאור העובדה כי המספר מפנה את הקורא לעולם האגדות, כורך בבירור עולם פנטסטי בסיפור, כמו באגדה, מהדהד את אגדת זהבה ושלושת הדובים-