‏יום ראשון
3 0 אוקטובר 2011 שבוע 1
אירועי הקיץ- המחאה, האביב הערבי, גלעד שליט. בכל אחד ואחד מהם עלתה השאלה מה היה החלק של התקשורת. מה הייתה התרומה של התקשורת. בשלושת האירועים הללו בשונה מאירועים אחרים לתקשורת היה חלק ביצירתם. האם התקשורת שינתה במובן מסוים את הדברים מעצם כך שהיא סיקרה את האירועים בלבד. האם התקשורת היא גורם משמעותי בהנעת אירועים ועיצובם, עוצמתם ועוד. שבויה של המפגינים? האם המחאה הזאת תתקיים אם התקשות תחליט ללכת. גם בתקשורת היו גוונים שונים, כל אחד הציג את המחאה אחרת. יש כאלה שמיהרו להצטרף למחאה ויש כאלה שכמעט פספסו אותה. לזהות את האירועים ואת הפוטנציאל שלהם. שני עיתונים מיהרו לקחת לעצמם את המחאה, העניין התחרותי בין העיתונים. גלובס לקח בעלות על מחאת הקוטג' ודה מרקר. עניין תחרותי של העיתונאים. העיתונאות כעדר. אם המחאה של עכשיו לא תוליד כלום האם זה אומר שהיא נכשלה? מרד גטו ורשה נכשל אבל הוא הצמיח תודעה שגם אם אין סיכוי נילחם. מהי ההשפעה האמיתית של התקשורת? קשה מאוד לכמת את הדברים. זה נכון התקשורת משפיעה ואנחנו לא יודעים כמה, איך ולכמה זמן. כמו שהיו מקרים שבהם כשהתקשורת תמכה במשהו המאבק הצליח כך גם היו הרבה מקרים שהתקשורת תמכה במשהו וקרה ההפך הגמור. לכתוב את הדברים בצורה זהירה של מה אנחנו יודעים ומה לא. יכול להיות שבקיץ הזה לראשונה מזה זמן רב התקשורת התפכחה והחליטה להפסיק לשבת על הגדר והיא לא מסתפקת רק בסיקור האירועים אלא היא מביעה עמדה ברורה? האפשרות שהתקשורת הופכת להיות יותר דעתנית ולא מפחדת ליזום או להצטרף לקמפיינים, היא נותנת להם במה ומבליטה אותם. נדירים המקרים בהם התקשורת פועלת בצורה הומוגנית ולא נמצא בה זרמים אחרים. הפייסבוק והרשתות החברתיות מאפשרות לאדם להיות יצרן של עמדות ולהפיץ אותן.
יש שלוש עולמות שלפיהם אנחנו בוחרים מה יהיה בעיתון:
1.      חוק: מותר/אסור
2 .      אתיקה: מותר/ אסור, ראוי/לא ראוי (קשור אלי בלבד)
3 .      טעם טוב: ראוי/לא ראוי, כדאי/לא כדאי (העולם של הקורא) דוגמא מהקיץ הזה: תמונה של גלעד שליט בים עם אביו. בעמוד הראשי היה תמונה שלו עם אבא שלו על החוף. עולם שבו עיתונאים וארגוני תקשורת שואלים אם להתייחס אל הקהל כקהל או כצרכן, מה שיוליד שיקול אחר. מתי הקהל מפסיק להיות קהל ומתחיל להיות צרכן. היחס של הארגון לקהל ולצרכן הוא שונה לגמרי. העניין של חרם על עיתונים ועיתונאים הוא דבר שקיים ההחלטה אם לשים את התמונה של גלעד שליט לא הייתה סטרילית, תמיד חושבים על הסיכון והתגובות האפשריות. כל אחד עוצר במקום אחר. למשל העיתונאית המצרית שראיינה את שליט ברגע שהוא יצא. הם כעסו על זה וחשבו שזה נוראי אבל למרות זה הם שידרו את זה שוב ושוב. אמירה שהים- הופעה חד פעמית. גלעד שליט נותן תשובות ענייניות, הוא נתן תשובות של אדם שהיה 5 שנים בשבי. הראיון הזה נכפה עליו כי החמאס והמצרים היו מעוניינים בראיון הזה. יש סיטואציות שבהם העיתונאי נכנס לתוך אירוע והוא יכול לבחור אם הוא רוצה להיות חלק מזה או לא, יש מקרים שבהם יהרגו אותו אם לא.
התמונה היא תמונה חיובית, תמונה של חזרה לשפיות. הוא שמע רדיו וגלש באינטרנט קיבל ספרים ואכל מה שהיה אפשר לתת בלי שיעקבו ויגלו איפה הוא. הנחנו שנקבל גלעד אחר ואז גילינו שהדברים קצת שונים. למה כעסו על העיתון שפרסם את התמונה הזאת? דובר צה…