התאוריה הדו-גורמית של הרגש/ שכטר וזינגר (1962): נותנת הסבר לתהליך ההתאהבות כפי שבדקו וחקרו אותה החוקרים של התאוריה הדו-גורמית של הרגש. מדברים כאן על אותה התהוות של תשוקה, שכן נוהגים לומר לגבי תשוקה שאדם רואה אובייקט מתאים או אדם אטראקטיבי, הוא מרגיש שהוא נמשך אליו (תחושה של עוררות) ואז הוא מנסה לפרש את התחושה הזו של העוררות ואומר לעצמו ראיתי בחורה מזה מדליקה ואז הוא נדלק (שזה הפירוש/ התיוג של העוררות הזו). לפיכך התאוריה הדו-גורמית של הרגש גורסת שאהבה רומנטית היא החוויה הפסיכולוגית של עוררות ביולוגית למראה אדם אטרקטיבי הנובעת עקב שני גורמים: עוררות ופרשנות. קודם כל יש לנו עוררות פיזיולוגית ורק לאחר מכן יש את הפירוש המתאים, אותה קוגניציה שאנו נותנים לאותה עוררות. מכאן, נשאלת השאלה האם באמת 'רגש' הוא השם או הפירוש המתאים שאנו נותנים לאותה עוררות פיזיולוגית? האם ניתן להגיד שעצם ההתאהבות בפלוני נובעת בגלל שזה הפירוש ההכרתי המתאים שאני נותנת לעוררות הפיזיולוגית, שיכול להיות שמקורה בכלל הוא במקור אחר? אז לפי מחקר שנעשה בנושא הספציפי הזה של ניסיון ליישם את התאורייה הדו-גורמית של הרגש בשנת 1974, שנקרא "מחקר הגשר" של דוטון וארון-