תקציר ממן 13 בלגדול:
נושאים:
הקונפליקט בין הטלוויזיה למורים, נוימן (תחלוף, עיבוד מידע, סיפוקים קצרי טווח), מודל הקיבולת- פיש, מדיניות השידור על פרסומות, רחוב סומסום, אינטליגנציה מרחבית שאלה
2 :
א. מאמר- מודל הקיבולת להערכת יכולת הבנתם של ילדים את התכנים החינוכיים בטלוויזיה מאת, פיש (2000): מודל זה מסביר כיצד לבנות תוכנית טלוויזיה חינוכית וטובה ללמידה עבור ילדים, מתייחס לקיבולת הקוגניטיבית של יכולות הילד ללמוד ולהכיל, במודל ישנם 3 מרכיבים והם:                                                                    
1 . עיבוד העלילה- הכוונה היא לעיבוד המסר התוכני של התוכן, הבנת הסיפור, הדמויות והקשר ביניהם, וגם לדעת להסביר את הסיפור. בנוסף לכך, העלילה צריכה להיות פשוטה, ברורה, מעניינת ומרתקת והיכולת לעבד את העלילה קשורה במרכיבי ובמאפייני הצופה (רמת הידע, סכמה, גיל), אבל גם במאפייני הטלוויזיה (איך בנויה העלילה, איזה מסרים מפוזרים בעלילה וכו').                                                                                                                     2. עיבוד התוכן החינוכי- מתייחס להבנת המסר החינוכי: השכלה, מידע, חינוך לערכים, למושגים ולערכים נרכשים. כלומר, מה אני יכול להבין מהסיפור?!. כמו כן, תהליך העיבוד מושפע גם ממאפייני הצופה (ידע מוקדם, עניין בתוכן) וממאפייני התוכנית ( בהירות, הצגת הדברים ורמזים מקדימים).                                                                     3. המרחק ביניהם- שני המרכיבים הראשונים מעובדים בזיכרון הפנימי של האדם שהתכולה שלו היא מוגבלת. לכן, פיש טוען שרק אם יתקיים איזון בין שלושת המרכיבים (מרחק מצומצם) הם יוכלו להביא למצב של למידה, אך אם לא יהיה איזון תהיה פגיעה במסר החינוכי שעומד בתחרות עם העלילה. ב. החידוש במודל של פיש הוא היישום של המרכיב השלישי בתוך המודל, כלומר המרחק בין עיבוד העלילה למסר החינוכי- מתייחס-