שירות נשים בצה"ל:
הפליה פסולה, הבחנה מותרת והבחנה משווה.
עבודת סמינריון מ.א.
בקורס: משפט ציבורי תוכן העניינים:
מבוא
פרק 1
שונות רלוונטית ועיקרון השוויון פרק 2
אי-שוויון והפליה: תיאוריות על הפליית נשים פרק 3
חיילות במדינות המערב פרק 4
חיילות בצבא הגנה לישראל פרק 5
שירות נשים בצה"ל, בעד ונגד הבחנה משווה סיכום ביבליוגרפיה מבוא
"הצבא משמש כסמל עליון של החברה, וכל זמן שאין האישה שווה בחובה זו לגבר- אין לה שוויון מלא ואמיתי. אילו נעדרה בת ישראל מהצבא- היינו מסלפים דמות מהיישוב".                                    (דוד בן גוריון) בשנת 1979 חתמו מרבית המדינות הדמוקרטיות המפותחות בעולם על אמנה לחיסול צורות ההפליה נגד נשים בכל תחומי החיים.
זכותן של נשים לשוויון הוכרה במישור הבינלאומי והמושג שוויון פותח משוויון פורמאלי לשוויון הזדמנויות מהותי. בשל השונות הביולוגית בין המינים אומצו העדפות מתקנות כדי לאפשר לנשים להתמודד בשוק הגברי. ההכרה בזכות האישה לשוויון מאפיינת את המאה העשרים אולם נעדרת את השגת שוויון ההזדמנויות בפועל. אחת מהסוגיות המדגימות את הפער בין המינים היא סוגיית ההשתתפות בנטל הצבאי. פרנסיס רדאי, הבוחנת את המצוי והרצוי בפעילות נשים בצה"ל נכון לשנת 2002, מדגישה את ייחודיותו של צה"ל כצבא של מדינה דמוקרטית העוסק בלחימה פרופר ולא רק באימונים לקראת מלחמה כפי שנוהגים ברוב צבאות תבל. יתירה מזו,  ישראל הנה המדינה היחידה שבה גיוס נשים הוא גיוס חובה המוסדר בחוק. עובדה זו הופכת את הצבא לגוף שיכול לקדם את שוויון המינים לא רק בצבא אלא בחברה הישראלית בכלל.