ביטחון בינ"ל: תיאוריה ומציאות שיעור 1- 24.10.06
הרצף בין מלחמה לשלום:
o       מלחמה חמה- מתנהלת בד"כ בין צבאות סדירים. עימות מוגדר כמלחמה אם יש 1000 הרוגים. הבחנה בין מלחמות קטנות לגדולות, הנמשכות הרבה זמן ומס' ההרוגים נאמר במיליונים- מל' העולם, מל' 7 השנים במאה ה-18, מל' נפוליאון.
o       סכסוך בעצימות נמוכה (גרילה, טרור)- low intensity conflict. מל' גרילה- בעל מטרה מובחנת, לחימה אל מול צבא / ישות מאורגנת. טרור- נגד אוכלוסיה אזרחית. גם
1 1.9 זה דוג' לכך.
o       מלחמה קרה- הצדדים עדיין צוברים נשק ועושים תכניות מל', מוכנות גבוהה, הרבה פעמים פורצים בינהם משברים שמביאים אותם לסף. אף אחד לא יכול להוציא מכלל אפשרות מל' עתידית. הודו-פקיסטן, 2 הקוריאות, סין וטייוון.
o       שלום קר- על אף הסכם שלום, הסכסוך הבסיסי בינן לא נפתר עד הסוף. הצדדים לוקחים בחשבון שמל' לא יצאה מכלל אפשרות. לפעמים זהו מצב של הפוגה. שלום שלילי- אין מלחמה אבל אין גם חלופה אחרת.
אין שת"פ, קשרים ברמה בין-ממשלתית ולא קשרים חברתיים. הבחנה בין שלום קר למלחמה קרה- האם יש משברים צבאיים. לכן בקטגוריה זו יכולים להיכנס גם ישראל-סוריה, ארה"ב-סין (להם לא היו משברים צבאיים בשנים האחרונות).
o       שלום חם (יציב)- שני הצדדים לא רואים מלחמה בעתיד הנראה לעין, אין להם גם תכניות מגירה זו כנגד זו. הן משתפות פעולה, יש בינהן קשרים הרבה מעבר לקשרים הבין-ממשלתיים. הדוג' המובהקת- אירופה / האזור הצפון-אטלנטי.
היחסים בין 2 המעצמות עברו ממל' קרה למצב של שלום קר בתק' גורבצ'וב, והיחסים אף התחממו יותר מכך אבל אז ברה"מ התפרקה. יחסי ישראל- הרשות הפלסטינית- נעים על מסלול הפוך.
הגישות התיאורטיות המתחרות להסבר מלחמה ושלום:
גורמים מטריאליים –גורמים רעיוניים ריאליזם                        ליברליזם             קונסטרוקטיביזם                    פוסט-מודרניזם ריאליזם- מציגים הסברים חומריים לסוגיות של מל' ושלום. הפול' הבינ"ל נקבעת עפ"י 3
גורמים חומריים בעיקר: עוצמה (כמה יש, מגמות), טכנולוגיה (צבאית), ג"ג/ גיאופוליטיקה (איך המעצמות ממוקמות זו ביחס לזו, האם המעצמה יבשתית או ימית).
מזלזלים ברעיונות, נורמות, תרבות, הנתפסים בעיניהם כשוליות, ומתייחסים רק לעוצמה רכה.
ליברליזם- גישה רלוונטית גם לכלכלה, מדעי המדינה- דוגלים ברעיון החירות (liberty) שכך תאורגן החברה. ליברליזם פוליטי- דמוקרטיה ליברלית כצורת שלטון עדיפה. ליברליזם כלכלי- שוק חופשי. תיאוריית השלום הדמוק', תיאוריית השלום המסחרי (תלות גומלין מבוססת על סחר), ליברליזם מוסדי.
קונסטרוקטיביזם- תהליכים המעצבים את הזהויות והאינטרסים של מדינות. הויכוח המרכזי שלהם הוא עם הריאליסטים- הם אומרים שזה לא מספיק לדעת על העוצמה ועל כל המרכיבים החומריים, צריך להכיר את הצד החברתי, רעיוני. דוג'- ארה"ב לא תדאג באותה המידה אם יהיו טילים בצפון קוריאה או בבריטניה. נוכל לדעת מה המשמעות של הטילים רק אם נדע את המרכיבים הרעיוניים-חברתיים המעצבים את המציאות של ארה"ב.
** המאורעות המרכזיים של המאה ה-20:
ריאליסטים- מבנה המע': המאה ה-20 התחילה כמע' רב קוטבית, עברה למע' דו-קוטבית ולבסוף נותרה מע' חד-קוטבית. טכנולוגיה- התפתחות הגרעין- תיאוריית השלום הגרעיני.
ליברליסטים- מאבק בין הדמוקרטיות הליברליות לבין האויבים שלהם- תחילה הפאשיזם, אח"כ הקומוניזם הסובייטי, וכיום- האסלאם הפונדמנטליסטי.
קונסט'- שינויים רעיוניים, מוסדות ונורמות חדשים.
ארגון ביטחון בינ"ל חדש- חבר הלאומים שהתפתח לאו"ם. רעיון המל' הגדולה הולך וחולף מהעולם. המל' הגדולה התיישנה, אבד עליה הקלח, אנשים כבר לא מאמינים בה.
דעת הקהל הבינ"ל בעולם המערבי די שוחרת שלום.
המשקפיים התיאורטיים של כל גישה מביאים אותנו לתת הסברים שונים לתופעות זהות.
שיעור 2
הויכוח סביב מושג הביטחון הגישה הפוסט-מודרניסטית- גישה סופר- רעיונית: אנו לא יכולים לדעת מה המציאות האובייקטיבית כי אנו שבויים בעולם המושגים שלנו. לא עוסקים בהסבר המציאות כי אין דבר כזה מציאות. הם עוסקים בשיח וכך חושבים שהם משנים את המציאות.
** להיזהר לא לעשות זיהוי של גישה כלשהי עם אירועים בעולם (ריאליזם עם מלחמה וליברליזם וקונסט' עם מצבי שלום). כל הגישות מסבירות את כל מגוון התופעות של מלחמה ושלום- כל אחד מהם יכול להיות אופטימי או פסימי, כתלות בגורמים. לדוג' לפי תיאוריית השלום הדמוקרטי- אם אין שלום, אז אין סיבה להיות אופטימיים…
לימודי ביטחון- האם עדיין לימודי מלחמה ושלום או שצריך להגדיר מחדש את מושג הביטחון לתחומים של גלובליזציה, איכות סביבה? איך נגדיר ביטחון?
רלוונטיות- הגדרת מושג למציאות קוהרנטיות, בהירות- מה שייך ומה לא הגדרה מילונית של ביטחון: חופש מפני סכנה או איום.
מי מאוים? מי מאיים? מהו (הסוג)? מה הפתרון? מי ייתן את הפתרון?
מבחינה היסטורית, הכוונה לביטחון ביחב"ל היתה (מבחינת 5 הקריטריונים)- איזה איום? איום צבאי (בעיקר בין 2 מעצמות גדולות), מי מאוים? המדינה. מי מאיים? בעיקר מדינה אחרת (המעצמה השניה, הגורם שווה- הכוח. מי מספק את הפתרון? המדינה עצמה. הפתרון- התחמשות, הרתעה גרעינית, כריתת בריתות, וכו'. זו תפיסה ריאליסטית, המתייחסת בעיקר למל' הקרה. תפיסה זו נקראת ביטחון לאומי- איום של מל' בין מדינות.
ביטחון משותף (שיתופי)- תפיסה זו צמחה מתוך התחום של לימודי שלום והתפתחה בעיקר באירופה, בניגוד לתפיסה הריאליסטית המסורתית של ביטחון לאומי. המאוימים- האנושות. האיום הגרעיני נשקף לא רק לארה"ב אלא לאנושות כולה -> יש לשנות את הדגש מלאומי לכלל-עולמי, גלובאלי. פתרונות צבאיים לא מספקים בשביל למנוע את הסיכון של שואה גרעינית. בגלל שהאיום משותף, יש לפתור אותו במשותף- באמצעות מו"מ, דטנט, בקרת נשק ואף פירוק נשק, משטרי ביטחון. גורבצ'וב האמין בתפיסה זו ודיבר על בית אירופאי משותף. כיום, גישה זו אומרת שגם טרור זו בעיה כלל-עולמית הנשקפת להרבה מאוד מדינות בעולם, ויש לפתור אותה במשותף, לא רק באמצעות פתרונות צבאיים אלא אולי ובעיקר ע"י פתרונות לא צבאיים- שת"פ. כנ"ל סכנה של תפוצת נשק להשמדה המונית -> חיזוק המשטר של מדינה שתומכת באי-תפוצת נשק להשמדה המונית, חיזוק תנועות שוחרות שלום. תפיסה זו לא תומכת בנסיון בוש להילחם בטרור לבד.
ביטחון סביבתי- המאוימים- אנושות. מדברים על שואה סביבתית, כשהטענה המרכזית שלהם- בעידן שלנו, הסכנה החמורה ביותר לא נשקפת מנ"ג או טרור, אלא מסכנות סביבתיות- התחממות כדור הארץ, שינויי אקלים כתוצאה מאפקט החממה או החור באוזון, גידול אוכלוסיה, דלדול משאבים, רעב, מגפות. מדינה אחת לא מסוגלת להתמודד עם איומים אלו, לכן גם פה הפתרון יושג ע"י שת"פ בין מדינות, מו"מ, הסכמים, הקמת מוסדות לארגון הבעיות הנ"ל- גרינפיס וכו' בעיות נוספות- פשע חוצה לאום- סחר בסמים, הלבנת הון, סחר בנשים.
ברמה של בני אדם כפרטים / קהילות:
ביטחון אנושי- הגיע הזמן לשים במרכז את האדם כפרט- לא כאזרח המדינה או כאזרח העולם. מה באמת מאיים על אנשים כפרטים? האיומים החמורים ביותר הם לא מלחמה, אלא איומים אחרים שפוגעים ברווחת האנשים- רעב, תת תזונה, מחלות, העדר שירותי רפואה בסיסיים, בורות- העדר חינוך מינימאלי, עוני, פשע, סמים, אלימות נגד נשים, דיכוי או הפליה ע"ר פוליטי/ דתי/ אתני, עינויים, אלימות מצד המדינה. יש דמיון בינם לבין הביטחון הסביבתי, ההבדל הוא בנק' המבט- הביטחון האנושי מעמיד במרכז את האדם הבודד. חלק מהבעיות יכולות להיפתר ברמת המדינה הבודדת, וחלק באמצעות ארגונים חוצי-לאום (אמנסטי, רופאים ללא גבולות). גישה זו יוצאת נגד התמקדות יתר באיומים צבאיים, הרלוונטיים לעולם המפותח, ומתרכזת בעולם ה-3. הגישה הומצאה ע"י האו"ם, אשר כתב שמושג הביטחון התפרש במשך זמן רב מדי כמושג צר מדי.
ביטחון תת-לאומי- בני אדם שנפגעים באיומים צבאיים- טרור, מלחמות אתניות ביטחון פוליטי, כלכלי, חברתי- הרווחה הכלכלית של המדינה, השגשוג שלה, יכולים להיות מאוימים ע"י המדיניות של המדינה עצמה, הכלכלה הבינ"ל וכו'. ביטחון פוליטי- מגוון האיומים על המשטר או היציבות הטריטוריאלית- למשל אם קב' אתנית מבקשת לפרוש מהמדינה, או אם מדינה אחרת מעלה תביעות טריטוריאליות על מדינה. ביטחון חברתי- איומים על התרבות או הזהות של המדינה- הגירה, השלכות הגלוב'- אמריקניזציה של מדינות אחרות (צרפת מרגישה איום אפילו מסרטים הוליוודים). הפתרון- שינוי מדיניות הגירה של מדינה אחת, שת"פ בין מדינות וכו'.
** ללמוד מונחים אלו כמושגים הבעיות בהגדרת מושג הביטחון:
1.       רלוונטיות- אלו שרוצים להוסיף  בעיות ביטחון לא צבאיות להגדרה של "לימודי ביטחון" טוענים שהתווספו איומים חדשים על …