ממבט על התקשורת בישראל ניתן לראות כי היא אכן מפיצה דימוי ואידיאולוגיה.
     במאמרה מסכימה שוחט עם הקביעה של בארת,וסטרגר ושרודר.
שוחט מתמקדת באופן בו המדיה התקשורתית ובייחוד ז'אנר הסרטים הקולנועי מבצעים חלוקה בין גוף לנפש כשהמזרחי מתואר כאיש עבודה פיזית המעוניין לעבוד למחייתו והאשכנזי כדמות אינטלקטואלית , פעילה וחושבת.
בדומה לוסטרגרד ושרודר גם שוחט מדגישה את תפקידה של התקשורת כמגדירת תפקידים ומשעתקת זהות מדור לדור.      מניתוח 3 הפרסומות למדתי כי ההשפעה על דימויו של הגבר המזרחי בפרט והעדה המזרחית בכלל על ידי ייצוג בפרסומות אכן קיימת , היא תורמת להבניית המציאות בחברה ומייצגת את האידיאולוגיה של ההגמון אולם השפעתה אינה מוחלטת ומשתנה מטקסט למשנהו ולכן יש לבחון כל טקסט באופן פרטני.