ממ"ן 14- דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית חלק א'
1 .      א. חופש הביטוי של העיתונאי, אשר גורס כי  זכותו של העיתונאי להביע ולפרסם כל מה שעולה בדעתו מבלי שיוטלו עליו הגבלות, עשוי להתנגש עם זכות הקניין של בעל העיתון, משום שעיתונאי, מתוקף הרצון לממש את חופש הביטוי שלו, עשוי לבקש לפרסם בעיתון מידע ו/או דעות, אשר יהיו מנוגדים לאינטרסים של בעל העיתון. לבעל העיתון יש זכות קניין על העיתון,  כלומר הוא רשאי להגן על רכושו מפני אחרים, ובמקרה הזה להגן על העיתון שברשותו מפני פרסומים העלולים לפגוע בו, כמו הפרסומים אותם העיתונאי מעוניין לפרסם. דוגמא להתנגשות כזאת:
עיתונאי מעוניין לפרסם מידע בעיתון על סופרמרקט אשר מחיריו שערורייתים. בעל העיתון אינו מעוניין שיפורסם מידע כזה בעיתון בבעלותו, משום שאותו סופרמרקט עליו העיתונאי מעוניין לכתוב, הוא אחד מהמפרסמים הגדולים של העיתון. כאן מתנגשת הזכות לחופש הביטוי של העיתונאי- הרצון לפרסם בציבור את המידע על הסופרמרקט, ובין הזכות לקניין של בעל העיתון שרוצה להגן על האינטרסים הכלכליים שלו. ב. לפי עמדת בית הדין לעבודה, אשר ניסח זאת בפסק הדין "פלסטין פוסט בע"מ נגד ג'ואנה יחיאל", הזכות הגוברת בין חופש הביטוי של העיתונאי לזכות הקניין של בעל העיתון, היא זכות הקניין. בעל העיתון רשאי לקבוע את הקו הפוליטי, כלכלי ותרבותי של עיתונו ואינו חייב לפרסם בעיתונו דעות מנוגדות. בסירובו של עיתון לפרסם מאמר של עיתונאי, אין בזה פגיעה בחופש הביטוי של העיתונאי. ג.
לפי עמדתם של משה נגבי ושל אילנה-דיין אורבך, הזכות הגוברת צריכה להיות הזכות לחופש הביטוי של העיתונאי. נגבי טוען …