עבודת פרה- סמינריון עבודה מצוינת! כל הכבוד סקירת ספרות החוקר Fiske  (1987), שביצע ניתוח תוכן של טקסטים טלוויזיונים, מצא כי באמצעות התכנים המופיעים בטלוויזיה נוצרות משמעויות.
לפי פיסק, הטלוויזיה משתמשת בקודים תרבותיים, שאלו מערכות סימנים אותן אנו חולקים עם אנשים אחרים, אשר באמצעותם אנו תופסים את המציאות ומעניקים לה משמעות. בניתוח התוכן שלו, פיסק התייחס לסימנים היומיומיים המופיעים בתכנים הטלוויזיונים כגון הופעה חיצונית, לבוש, איפור, התנהגויות, דיבור וצלילים.בנוסף לכך, פיסק התייחס בניתוח לשפת הטלווזיה, אלו האמצעים הצורנים שבאמצעותם הטלוויזיה מייצרת ומעבירה משמעות, כמו למשל זויות צילום, מרחק של מצלמה, סאונד, עריכה, תאורה. שתי רמות הניתוח הללו (סימנים יומיומיים ושפת הטלוויזיה), משולבות במסגרת, כשהכוונה היא למרכיבים שבאמצעותם מועבר הסיפור, הדיאלוג שבין השחקנים, הליהוק, אופן הקונפליקט. בניתוח שביצע פיסק על הסדרה "ארט ואשתו", מצא פיסק בין היתר כי גברים הם אלו שמתכננים פעולות בעוד שנשים עסוקות רק בלהתגנדר. בהמשך לניתוח התוכן בז'אנרים אלוויזיונים שביצע פיסק, החוקרת למיש (2007) בצעה אף היא ניתוח תוכן אך התמקדה בייצוג של הנשים בתקשורת המודפסת והמשודרת. למיש מצאה כי הנשים עוברות "הכחדה סמלית"- הופעתן בתקשורת מעטה,  וכאשר הן כן מופיעות הן מוצגות בתפקידים מסורתיים כגון עקרת בית, בהדגשת מיניותן ובייצוגן כמיעוט זניח ושולי בחברה. בנוסף לכך, על פי למיש, כאשר התקשורת הישראלית דנה באלימות כלפי נשים היא מציגה אותן כקורבנות וככאלו הזקוקות לסיוע של גברים. דבר זה, לדעת למיש, מחזק את התפיסה של הנשים כנחותות, תורם לשימור הסדר החברתי  ומונע שינוי. לפי למיש, אונס מוצג בתקשורת כאקט מיני שלא צלח ולא כאלימות. האישה בדיווחי האונס מוצגת כמי "שהביאה זאת על עצמה" שהיא זו  שאשמה.
כפי שמצאה למיש בניתוח התוכן שבצעה, גם החוקרת מונק (2005) הבחינה כי נשים מוצגות באופן המפלה אותן. החוקרת ערכה ניתוח תוכן של סרטי קולנוע ולטענתה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הייצוג של האישה בסרטי הקולנוע מתאפיין בתפקידים מסורתיים.
הבית הוא המקום של האישה, ותפקידה לטפח אותו ולגדל ילדים. האישה נשלטת על ידי הגבר והיא פאסיבית וכנועה. יחד עם זאת, לפי מונק, החל משנות ה-60 חל שינוי בייצוגן של נשים בקולנוע. דמויות נשיות נראו עובדות מחוץ לבית ואף הופכות לפושעות (כמו בסרט "בוני וקלייד"). על אף השינוי הזה, נשים בקולנוע מיוצגות כאובייקט מיני, כשיופיין הוא המרכיב המרכזי באפיון שלהן. הן מיוצגות כחפץ יפה ותו לא. בסרטים הנעשים על ידי נשים המצב שונה- בסרט "עגבניות ירוקות ומטוגנות" הנשים מוםיעות כעצמאיות ובעלות אומץ רב, ובסרט "שושלת אנטוניה" מוצגת האישה כבעלת כוח רב לעמוד מול השליטה הגברית. בדומה למונק, וסטרגארד ושרודר (1985), בדקו אף הם ייצוגי נשים, אך התמקדו בניתוח תוכן בפרסומות. החוקרים בדקו כיצד פרסומות מייצגות גבריות ונשיות, זאת מתוך הנחת יסוד שלפיה-