ממן 12 תקציר שאלה 1. עזרא ונחמיה שאלה 2 סנהדרין וכהונה גדולה, הבולה, העליה לרגל.
שאלה מס' 3  המרד הגדול ומרד בר כוכבא- שאלת מהימנות המקורות ההיסטוריים שאלה מס'
1 . עזרא:
בשנת 458 לפנה"ס עולה עזרא הכהן  (נקרא גם עזרא הסופר- מומחה בתורה או תואר פקידותי)  מבבל בראש שיירה גדולה בידיו תרומות לבית המקדש ויפוי כח מלכותי אישי שמתיר לו למנות שופטים ודיינים על כל יהודי עבר הנהר כולל סמכות עונשין. מטרותיו העיקריות של עזרא:  מאבק בנשואי התערובת על ידי גירוש הנשים הנכריות. הפצת התורה בקרב העם ביהודה. הפיכת חוקי התורה לחוקי יהודה  ברוח שבה נתגבשו בגלות בבל.
  עזרא טען שצריך לגרש נשים נוכריות כי יש איסור חיתון עם עמים עובדי אלילים או עמים שפעלו נגד ישראל מהתורה.
הרשימה אינה כוללת את כל העמים שעימם התחתנו היהודים בתקופתו ולכן מוסיף לאיסור מהתורה גם את הסיבה שחורבן הבית הראשון והריסת בית המקדש נעוץ בנשואי תערובת ולכן יש להבדל מהנוכרים כולם, בין השאר ע"י גירוש הנשים הנוכריות. אם העם יטמע בעמים זרים, הוא לא יוכל לרשת את הארץ, ויהיה צפוי לעונשים נוספים.
נוצר מאבק סיעות בירושלים- בדלנות מול אוניברסליות בנושא נישואי התערובת. מצד אחד סיעות ותושבי השומרון אשר רצו בקרבה בין יהודי הארץ לבין השכנים הנכרים-  נישואי תערובת היו נהוגים אף בין שרים, כוהנים ולווים.  מצד שני סיעת המתבדלים ובראשם עזרא (ואח"כ נחמיה) ראו בנכרים פסולי חיתון עד עולם. מדוע?
משום  שהטהרה עמדה במרכז תפיסתם הדתית.
בגולה המושג "זרע קודש" נתפס  כנאמנות וקנאות מוחלטת לתורה ולבידול היהודים מיסודות נוכרים ואף מתיהדים! רק כך חשבו תוכל התורה להשמר בטהרתה.  עזרא קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו ונפל ארצה בוכה באקט של אבל  על סירוב העם לגרש את נשותיו הנוכריות מעשה שהרשים מאוד את הנאספים ואף שכנע אותם. הוא ידע  שלא יוכל לדרוש גירוש מיידי ולכן נקט בדרך מתונה, הוא קרא להקמת ועדות שתבדוקנה כל מקרה לגופו. הוא גם הנהיג הקראת התורה בציבור בכל יום שני, חמישי ושבת על ידי סופרים שבאו מתוך העם, הפיצו ופרשו את התורה כדי שתובן ותהיה מוכרת לכל העם (מעמד הסופרים מתחזק כך לצד מעמד הכוהנים( וכן ממנה שופטים ודיינים בכדי להחדיר את שמירת חוקי התורה לתודעת כלל הישוב היהודי בארץ.
נחמיה:
שלוש עשרה שנים אחרי עזרא , בשנת 445  לפנה"ס, ממונה נחמיה לפחה של מדינתא יהוד  וממשיך את מפעלו  של עזרא.  לנחמיה הייתה מטרה להפוך את ירושלים למרכז דתי ולאומי של היהודים. הוא תכנן לבנות את חומות ירושלים, לאכלס אותה בתושבים, לארגן מחדש את עבודת הפולחן במקדש ולבטל את המסחר בשבת בעיר.
בניגוד לעזרא שפעל בדרכי שכנוע, נחמיה מנצל את מעמדו כפחה על מנת לנקוט באמצעים מדיניים וכפייתיים כדי להשיג את יעדיו:
1. בניית חומות ירושלים- החומות נבנו על פי ספר נחמיה במשך 52 יום בניית החומר העצימה את האיבה עם הנוכרים, חיזק את המגמה הבדלנית וחיזק את מעמד יהודה והיווה סמל לתחייה לאומית. למרות הפרעות רבות נחמיה מצליח להלהיב את הבונים ולפקח על העבודה בו זמנית.  כשנסתיימה בניית החומה הוא ממנה שני אנשים לניהול עיר הבירה (בירה באכדית מבצר-מצודה וגם מרכז מדיני מנהלי)  וירושלים כבר  מוכרת כעיר בעלת בית מקדש מוכר ומוסכם  ע"י השלטונות.

2 . ארגון מחדש של עבודת בית המקדש- ארגון העבודה במקדש כללה התנגדות ישירה עם הכהן הגדול אלישיב, שהשתלט על המקדש ומקורות הכנסתו. נחמיה החזיר את משפחות הכוהנים המודחות לתפקידיהן, חידש את מעמדות הלוויים ומינה פקידים חדשים על אוצרות המקדש.