מבע חזותי- מגישות: "הטוב הרע והמכוער" הוא סרט שנכתב ובוים על ידי סרג'ו לאונה  בשנת 1966. הסרט שייך לז'אנר מערבוני הספגטי, שהינם תת ז'אנר של מערבונים, ואשר הופקו באולפנים איטלקים באיטלקית בתקציב נמוך וצילום מינימליסטי. השימוש במונח "מערבוני ספגטי" נעשה לראשונה בזלזול, אך החל משנות השמונים ישנה הערכה מחודשת לסרטים הללו. ביחד עם לאונה, היו שותפים לכתיבת הסרט, וינצ'נזוני והצמד אגנורה אינקורצ'י ופיוריו סקרפלי. ליאונה מתאפיין בסרטים בעלי מונולוגים דלילים (עשר הדקות הראשונות של הסרט נטולות דיאלוג) ,סצנות ארוכות הנבנות לאיטן עד שיאן וניגוד בין צילומים ארוכים ומקיפים בעלי עומק שדה לבין צילומי תקריב קיצוניים, למשל של עיניים/אצבעות הנשלחות אל הדק האקדח, התעכבות ארוכה על פריטים ורגעי שתיקה ארוכים במהלך שיחות. המראה שמציג הסרט,  מבוסס הן על תקציבו הנמוך, והן על אתרי הצילום האירופאים, אך יותר מכל על נטישת נקודת המבט האמריקנית. הכוונה היא להצגת המערבון מנקודת מבט אירופית, אלימה, בעלת מוסריות יחסית – חסרה לחלוטין הדיכוטומיה הבסיסית של המערבון האמריקני – הקרב בין הטוב לרע. המערבון נהיה אלים יותר, בלי אנשי חוק, בלי צדק, ועם מוסר משובש לחלוטין ממה שהורגלו לראות במערבונים הקלאסיים עד אז. גיבוריו של לאונה אינם מגולחים, בגדיהם מזוהמים וקרועים. הסרט שהופק באיטליה נחשב לגדול מערבוני הספגטי בכל הזמנים וכסרט פולחן שנוהגים לצטט ממנו משפטים בחיי היום יום. הסרט צולם ברובו בספרד, בתקציב נמוך יחסית של 1.2-1.3 מיליון דולר, תוך שימוש ב-משפטים00 חברי מיליציה מקומית  כניצבים. הסרט צולם בפורמט הקולנועי "טכניסקופ" (פורמט בצילום עדשה של 35מ"מ שהומצא באיטליה ב-1963) ע"י צלם הקולנוע עטור הפרסים, טוני דלי-קולי. בנוסף הסרט ידוע במיוחד בשל הפסקול שנוצר ע"י המלחין אנין מוריקונה ששילב במוסיקה שכתב צלילי ירי ושריקות. הפסקול נשמע לאורך כל הסרט בסצינות מרכזיות ואף פותח את הסרט.
             סיפור המסגרת בסרט מתאר שלושה אקדוחנים נחושים ובלתי …