תמורות בשירה העברית – מטלת מנחה מס' 13

1 . קראו את שירו של דוד אבידן, "תקרית" מתוך ברזים ערופי שפתיים, ואת שירו של נתן אלתרמן "שדרות בגשם" מתוך כוכבים בחוץ. ( בתשובה א + ב יחד ) מכיר את הרצון הזה לאחד את התשובות, גם אני כזה. חלוקת השאלה לסעיפים מאפשרת לך ולבודק לוודא של פספסת דבר. זה לפעמים – בעצם תמיד מעיק – אבל נצל זאת לטובתך. אל תעשה זאת בבחינה! דוד אבידן נחשב מאז שהחל לפרסם את שירתו בתחילת שנות החמישים ל "ילד הרע" של השירה העברית. את תואר זה קיבל אבידן מן המבקרים בשל נטייתו להתבדלות ומרדנות בקונצנזוס הציוני ???  מה זה קונצנזוס ציוני? תוך כדי ניסיון הפגנתי להשריש את ה"אני השירי" האינדווידואליסטי והחדשני שלכאורה???
יצר מה זה "לכאורה". באופן טבעי נדחתה שירתו של אבידן ע"י הביקורת בשל הקושי לקבל את הפניית גבו המתנערת מן הערכים החברתיים ובגלל אותו אני שירי עצמו שנחשב  בזמנו לבוטה, מיני, אלים ונרקיסיסטי. מעניין בהקשר זה, שניתן לראות בשירתו של אבידן, בשונה מבני דורו, דווקא כחוליה המקשרת בין שירת דור שלונסקי-לתרמן לשירת דור המדינה על אף הדימוי המרדני, המתנתק של המשורר. באיזה אופן? למשל אפשר לדבר על הגבההת האני או הרצון לזעזע  גם בשירת אבידן וגם בשירת אלתרמן ניכרת ההשפעה המודרניסטית שביסודה העמדה חווית החיים בעולם המודרני – מה זה אומר?
הכללות זה למרוח ואתה יודע לדייק. קצבו המהיר ואופיו האורבאני, המתועש של העולם שעורר התפעמות ומשיכה אצל המשוררים מצד אחד היה גם מה שהביא אותם לכדי ההכרה בשחיקת האדם מהצד השני. אך אם יהיה ניתן למתוח ציר דמיוני בין ההתפעמות מהעולם להכרה שבשחיקת האדם, אלתרמן ואבידן יעמדו בקצוות המנוגדים שאבידן מסמן את ההכרה האקזיסטנציאליסטית. הכרה אקזיסטנציאלית שמה?   ניתן למצוא בקובץ של אלתרמן "כוכבים בחוץ" ובקובץ של אבידן "ברזים ערופי שפתיים" מאפיינים מודרניסטיים משותפים על אף שאינם משתייכים לכאורה לאותו הדור: הנטייה להבליט את הנמוך, המכוער והזוועתי (אצל אלתרמן???, העמדת דובר אגדתי, על אנושי, פירוק הסיטואציה השירית לרסיסים, הכנסת חומרי הזיה ודמיון, שבירת תבניות מציאות של דמות ועלילה, אווירה טעונה ויצרת אפקטים רגשיים עזים שאינם מעוגנים במציאות חייה של דמות מסוימת, עיצוב הנוף מהויות מופשטות, מעברים חדים ממצב להיפוכו ומתחום לתחום בכל רמות השיר: מדימוי אור לדימוי חושך, מטון עליז לטון כאוב, מוחשי למופשט, דימוי מן המציאות …