סיכום קורס תמורות בשירה העברית האוניברסיטה הפתוחה ב2013

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2013
מספר מילים 27809
מספר מקורות 9

תקציר העבודה

רקע על דור שלונסקי ואלתרמן ( עמוד 17-22 בספר הקורס) .
המשוררים הוותיקים במערכת הספרות של שנות ה-50 החלו לפרסם ולבסס את הפואטיקה שלהם עוד בשנות ה20 וה30. עם בני דור זה נמנו שלונסקי, אלתרמן, גולדרבג, א.צ גרינברג, חלפי, פן, רטוש ועוד.  סימן ההיכר הבולט של אותם משוררים היה הנטייה הברורה למודרניזם. שורשי המודרניזם נטועים בסימבוליזם הצרפתי, מאמצע המאה ה19. המשוררים הסימוליסטיים ביקשו לבטא מצב נפשי ומושגים מוכללים מופשטים שאותם, לטענתם, לא ניתן לבטא באמצעיים רציונאליים ( מהלכים סיבתיים, תיאורי מציאות מוחשיים) אלא רק באמצעות שימוש בסמלים חידתיים ובלתי מוסברים. ביסוד המודרניזם עמדה חווית החיים בעולם המודרני. קצבו המהיר ואופיו האורבאני, המתועש של העולם שעורר התפעמות מצד אחד אך גם הכרה בשחיקת האדם מנגד. הכרה זו הוליכה להכרזת מרד על התרבות הממוסדת בחברה. מרד שהתבטא מהפניית עורף למציאות החברתית והסתגרות במגדל השן של האומנות ומנגד מרד שהצמיח את האידיאולוגיות הסוציאליסטיות, פציפיסטיות וגם את אלו הפאשיסטיות. המודרניסטים שאפו לנתץ את הקונבנציות המוכרות מן העבר: שיקוף המציאות (מימזיס), שמירה על רצף חלל וזמן, בניית סיטואציה שלמה, עלילה סיבתית והגיונית ודמויות אחידות. יצרתם נועדה להדהים ולזעזע את הקהל דרך פריצת הגבולות המקובלים שבין הכלל לפרט, המטפורי לריאלי, הגלוי לסמוי, השפל לנשגב והיפה למכוער. במוקד היצירה עמדו מושגים כללים או הלכי נפש מופשטים שבגילומם הובלטו התת – מודע , ההזיה והחלום. בנוסף, במודרניזם הוסב הדגש למדיום עצמו, כלומר, לדרכי ההבעה, לשון וצלילים. המוסיקליות הייתה חשובה ובלטו מגמות המנסות לשבור את הריתמוס הסדיר בשירה ולהחליפו במקצבים פרועים וספונטניים. המודרניזם חדר לשירה העברית בתחילת שנות ה20 אצל משוררים כמו פוגל ורחל. השפעות האקספרסיוניזם הגרמני והמודרניזם הרוסי בלטו במיוחד במודרניזם הארצישראלי שכמו מקורותיו התאפיין בלהט מהפכני שבא לביטוי בחזון הלאומי של א.צ גרינברג או בחזון הפרולטארי של שלונסקי. החידוש של המודרניזם הארצישראלי לא בא לידי ביטוי רק מבחינה תמטית אלא גם במישור הפואטי בהתנגדותו ללשון ביאליק וממשיכיו, בחיפוש מטפורות חדשות ונועזות, הקשר בין תחומים רחוקים, הכנסת חומרים "לא פיוטיים" לשירה ושבירת הריתמוס הסדיר. בשנות ה30 שב המודרניזם לשירה העברית אך בדרך יותר ממותנת הקרובה יותר לנוסח הצרפתי והרוסי של הסימבוליזם דרך אנשי חבורת "יחדיו" שבראשם עמדו שלונסקי, אלתרמן, גולדברג ועוד שהתגבשו סביב כתב העת "טורים". בספרו של שלונסקי "אבני בוהו" ושל אלתרמן "כוכבים בחוץ" ניתן למצוא כמה מאפיינים מודרניסטיים מובהקים: ·         פירוק הסיטואציה לרסיסים ·         הכנסת חומרי הזיה ודמיון ·         שבירת תבניות מציאות של דמות ועלילה ·         אווירה טעונה ויצרת אפקטים רגשיים עזים שאינם מעוגנים במציאות חייה של דמות מסוימת ·         עיצוב הנוף: הנופים שעוצבו בשני הספרים ייצגו מהויות מופשטות ·         מעבר החד ממצב להיפוכו ומתחום לתחום בכל רמות השיר: מדימוי אור לדימוי חושך, מטון עליז לטון כאוב, מוחשי למופשט, דימוי מן המציאות לאגדי והזוי. ·         קשירת תחומים מנוגדים ורחוקים: בשל כך הרבו בשימוש באוקסימורון (דימוי לשוני המאחד ניגוד – השתיקה רועמת) ובסינסתזיות (שימוש מעורב או מהופך בחושים שונים – טעמתי את קולך).  ·         דמות הדובר: בקובץ "אבני בוהו" גיבור השירים היוצא למסע נדודים היה המשורר המודרני של המאה ה20 בגילומו הארכיטיפי, מוכלל וכמעט מופשט. בקובץ "כוכבים בחוץ" של אלתרמן נעלם האני כמעט לחלוטין, האני נבנה בעקיפין דרך קשריו עם העולם, הטבע, האישה. ·         מוסיקליות:
חריזה, מוסיקליות עשירה, שנוצרה באמצעות המשקל,החריזה והמצלול. מוסיקליות המדגישה את לשון השירה לעיתים על חשבון חדות השיקוף של המציאות. הבלטת לשון השירה על חשבון המימזיס ניכרה גם בהתרחקות מהלשון המדוברת ·         אופי אורבאני: העמדת העיר המודרנית במרכז. העיר תוארה כתופעה אדירה, חידתית, שטנית ואלוהית כאחד. אלתרמן הדגיש את החיים התוססים בה לעומת שלונסקי שאפיין אותה דרך תחושת הבדידות, הניכור, הסבל והכאב. על אף אותם תכונות מודרניסטיות שניכרות בשני הקבצים, עדיין ניתן לקבוע כי אופיים המודרניסטי מתון בהשוואה לעשור הקודם. ראשית, הסלקציה של חומרים תמטיים ולשוניים בשיר נעשתה בהקפדה יתרה ומקומם של המכוער והדוחה הצטמצם אצל שלונסקי או נעלם כליל כמו אצל אלתרמן. מגמה זו ניכרת ברמת השיר היחיד ובאופן סדירותם של החריזה והמשקל וגם בנכונות לכתוב שירים בתבניות ז'אנריות קבועות שלא אפיינה את המודרניזם הארצישראלי בשנות ה20  וברמת הקובץ השלם שנבנה כמכלול מאורגן, ששיריו וחטיבותיו מתקשרים זה לזה בקישורים לוגיים.  הפואטיקה של אלתרמן ושלונסקי עוררה את התנגדות המערכת הספרותית בארץ משלושה טעמים, הראשון אישי, השני על רקע  הניגוד החריף שבין התוכן בשיר לאופן בו הוא נמסר. והאחרון קשור מניע לאי מובנותה של השירה המודרניסטית, שנבעה מפריצת גבולות וניתוק השיר מהיעגנותו במציאות. שלונסקי ואלתרמן עמדו על זכותה של השירה להיות בלתי מובנת במאמר שפורסם בטורים בשנת 1933. גורם נוסף שהוליד את אותה הסתייגות נבע גם מהאופי האוניברסאלי של הפואטיקה וההתנערות שלה ממעורבות חברתית –  קו שבלט באופן כללי ב"טורים". יש לזכור כי האידיאולוגיה הציונית באותן שנים הייתה הכוח המניע והיא תבעה מכלל הפעילות התרבותית בארץ באותן שנים להשתלב במאמץ הלאומי ולתת ביטוי למפעל הציוני. שירתם הלא לאומית של שלונסקי ואלתרמן נראתה כחתרנית ונתפסה כמפנה עורף לא רק למפעל הציוני אלא גם למורשת התרבותית. אם זאת, השניים הצליחו בהדרגה לחדור למרכז התרבותי. התקבלותם קשורה גם לקרבה של כתיבתם למודרניזם הרוסי שבאותם שנים התרבות העברית הייתה טבועה בחותם תרבות זו והן בשל העבודה כי השירה העברית נהנתה ממעמד משוחרר יותר בקשר לאותן תביעות חברתיות. שלונסקי, בעיקר שירתו המוקדמת, נחשב למשורר העלייה השלישית והחלוצית מפני שגם בשירתו האוניברסאלית שילב חומרים מקומיים והתייחס למציאות הארצישראלית. אלתרמן פעל בשני מסלולים, לצד הוצאת ספריו, הקפיד לפרסם החל משנות השלושים בעיתונים שירה בעלת אורנטציה לאומית ופוליטית. סיבה נוספת להתקבלותם בחברה קשורה לכתב העת טורים. טורים שיצא לראשונה בשעת התרופפות תחושת הליכוד הלאומי עקב גלי העלייה הגדולים שיצרו חברה הטרוגנית בעל מסורת והרגלי קריאה מגוונים שאישרו מרחב לשירה מסוג זה. בשנות ה30 חלה תפנית בכתב העת על רקע המרד הערבי, ההכנות לקראת מלחמת העולם וגזרות הבריטים על היישוב היהודי שהביאו למיתון השקפות כתב העת ומיזוג בין אותם השקפות מודרניות לבין ההשקפות הציוניות. פרק 2 – נתן אלתרמן, עיר היונה (43-116) :
פתח דבר  (עמוד 45 ספר הקורס) ·         הקובץ "עיר היונה" ראה אור בשנת 1957 זמן רב לאחר שהופיע הקובץ הקודם של אלתרמן "שירי מכות מצרים" משנת 1944. השתיקה הארוכה עוררה סקרנות וצפייה לקראת הקובץ החדש וכשיצא הקובץ "עיר היונה הוא גרם להפתעה, מבוכה ואולי אף אכזבה.  ·         בראשית דרכו התאפיין אלתרמן כמשורר מודרניסטי הנמנה עם חבורת "יחדיו". בשנת
1 938 פרסם את קובץ שיריו הראשון "כוכבים בחוץ" שעסק בנושאים אוניברסאליים – השירה מול החיים, טבע מול ציביליזציה וניכרו בו תכונות מודרניסטיות כמו הכללות והפשטות גורפות, לשון פיגורטיבית וביטול גבולות מכל הסוגים (האנושי לדומם, הנשגב לנמוך וכו). על אף הביקורת הראתה בכל הנ"ל הצטעצעות וקישוטיות לשמה ועל אף העובדה שאלתרמן לא נענה לדרישות שהופנו לספרות העברית לתת ביטוי למציאות הלאומית קובץ שיריו התקבל בברכה. כוכבים בחוץ נחשב כאחד הקבצים הפופולאריים והאהובים של השירה העברית. וזאת על אף מורכבות השירים וקשיי הפענוח שעוררו. הצלחת קובץ זה טמונה בין השאר בזכות העולמות הקסומים והצבעוניים שהשתקפו בהם, חיותם השופעת והמוסיקליות המתנגנת בהם. כל מה ששימש את זך לכתוב את דבר ביקורתו על שירת אלתרמן ועל קסמה הכוזב. ·         בשנת
4 1 ראה אור קובץ השירה השני "שמחת עניים" בו התמתנו התכונות המודרניסטיות שאפיינו את הקובץ הראשון. בקובץ זה ניכרת הזיקה למורשת העברית – מקרא, תפילה, שירת ימי הבניים וכו'. הביקורת קיבלה את הקובץ בהערכה רבה, על אף התכונות המודרניסטיות אותן ראו בעין שלילית . אלתרמן בשמחת עניים נחשב למשורר פחות מצועצע ויותר ישיר ופשוט. אך למעשה יצירה זו רחוקה מלהיות יצירה פשטנית, מכיוון שקריאתה מחייבת פענוח סמלים מורכבים שפרשנותם אינה חד משמעית: מצד אחד השירים מכוונים לפירוש אוניברסאלי מכיוון שאין הם מעוגנים בזמן ובמקום ונראים ככל אנושיים ומנגד משורטטת בהם תמונה של עיר במצור שצפויה לה סכנת השמדה ולפיכך אפשר למצוא בהם הד למצבו של היישוב היהודי או למצבו של העם היהודי בכלל. משנות ה40 המשיך אלתרמן באותן מגמות שיסודן התרחקות מהמודרניזם והידוק הקשר למורשת היהודית והלאומית, כפי שניכר בקובץ השלישי שיצא לאור בשנת 1944 "שירי מכות מצרים". בקובץ זה בחר …